|
|
Page:25
ספרות ההשכלה בעברית דן מירון תנועת ההשכלה היהודית נזקקה כמעט מראשיתה באמצע המאה ה18– ללשון העברית , ומשנות ה80– של המאה נרתמה ליצירתה של ספרות עברית , שראתה בעצמה "חדשה . " הטעם לזיקה זו אל העברית היה גם מעשי וגם אידיאולוגי ואסתטי . אשר לטעם המעשי : העברית היתה הלשון שבה יכלו דוברי ההשכלה לפנות לציבור היהודי המסורתי , שבחייו ביקשו לחולל שינויים ברוח הנאורות האירופית בת הזמן . ציבור זה בארצות הדוברות גרמנית ( שבהן התעוררה תנועת ההשכלה היהודית ) דיבר יידיש מערבית וספג את הלשון העברית בעיקר ברובד המקראי שלה במהלך חינוכו . אפילו נזקק לדיאלקט גרמני זה או אחר בדיבור היומיומי , הוא לא קרא גרמנית ספרותית . משה מנדלסון , אביה הרוחני של תנועת ההשכלה היהודית , סבר כבר בשנות ה50– של המאה שיש צורך בייסודו של כתב עת עברי ברוח כתבי העת החינוכיים שהופיעו באירופה במאה ה . 18– העברית לרבדיה השונים היתה חוליה הכרחית בשלשלת החינוכית הזאת . אכן , בראשיתה היתה ספרות ההשכלה העברית צמודה בעיקר לרעיון התמורה בחינוך היהודי . לא במקרה היה פרסום הפמפלט הידוע "דברי שלום ואמת" , ( 1782 ) שנכתב בידי הבלשן והמתרגם , ולימים המשורר , נ"ה וייזל , אחד המאורעות שהביאו לייסודה של הספרות החדשה . לאור "כתב הסובלנות" של הקיסר האוסטרי יוזף השני , ( 1871 ) טען וייזל , הגיעה העת להשתית את החינוך היהודי על בסיס אידיאולוגי חדש ועל תוכנית לימודים מהפכנית , המקצה מקום נרחב בצד לימודי הדת גם ל"לימודי האדם . " אילו לא נכתב המאמר בעברית , לא היה מחולל אותה סערה שחולל בעולם הרבני ולא היה פועל את פעולתו ההיסטורית כמסמך יסוד בחילון החיים היהודיים . השפה העברית היא שעשתה אותו לנגיש , מעורר ו"מסוכן , " מבחינתם של יריבי ההשכלה . ואולם מתוך העיסוק בענייני החינוך הגיעו משכילים כותבי עברית למסקנה שמה שדרוש הוא כתב עת ספרותי עברי , שבו יופיעו לצד פירושי מקראות והבהרת קשיים בתלמוד גם מאמרים בענייני חוכמה ומדע , דיונים בהתפתחויות החדשות במצבם של היהודים במדינות אירופה , תמציות וביקורות ספרים העוסקים בעניינים יהודיים , ביוגרפיות של גדולי ישראל לדורותיהם , ובראש ובראשונה שירי לשון הקודש ממשוררים מובחרים . בזיקתם זו אל השירה הסתמן היסוד הלא "פרקטי" של תוכניתם הספרותית . שינוי החיים היהודיים צריך היה , לדעתם , להתרחש לא רק בהבאת תמורות מעשיות באורח החיים , בחינוך ובכלכלה של החברה היהודית המסורתית , אלא גם בהפעלת הרגשות ובעידון הטעם , שאליהם יוכלו להביא ההתנסות האסתטית והשימוש בשפה האמוטיבית של השירה ( שנקראה בפיהם "המליצה . ( " כהומניסטים קרובים למחשבה האסתטית שרווחה במאה ה , 18– ראו המשכילים בשירה מכשיר תרבותי ראשון במעלה , שיש בו לא רק לתת מבע מעוצם לרגשות האנושיים , אלא גם לעדן , לרסן ולמתן את הרגש המתפרץ . שלמה לויזון , שפרסם בשנת 1816 ספר חשוב , מליצת ישורון , שבו פירט עקרונות פואטיים בצד הדגמות מפורטות של אופני הלשון השירית ומאפייניה בכתבי הקודש , תיאר את השירה בשיר הפתיחה הידוע של הספר , "המליצה מדברת , " ככוח אלוהי העשוי לשנות את ההתנהגות האנושית , לעדן את היצרים , לגרום אושר ולהרבות שלום . הלשון העברית נחשבה לכלי שירי אידיאלי בהיותה מושרשת בשירת התנ"ך , שבה ראו המשכילים את פסגת השירה העולמית , ובהיותה טבועה בחותם היופי המושלם של מקורה האלוהי . כדי שתוכל למלא את תפקידה בעידון הרגשות של היהודי החדש עליה רק לטהר את עצמה משכבות לשוניות מאוחרות , שעמעמו את יופייה המקורי . השיבה אל לשון שירת המקרא תבטיח הפעלה אסתטית מלאה של השירה העברית . כך נקבע בספרות ההשכלה הפרימאט של הלשון הכמו–מקראית ונעשה בשירה לנורמה שאינה ניתנת לשינוי . הוא הדין – עד לשלב מאוחר למדי בהתפתחות ספרות ההשכלה – גם בפרוזה הבלטריסטית להוציא יצירות שנכתבו בנוסח פארודי ובאו לחקות סגנון " קלוקל" זה או אחר ( כגון סגנון הספרות החסידית . ( רק בסוף שנות ה , 50– עם הופעת הרומן העברי האקטואלי , החלו להתגלות שינויים ראשונים בלשון הראויה של ז'אנר זה . בפרוזה הדיונית שלטה הנורמה הכמו–מקראית שליטה חלקית בלבד , ומשלב מוקדם למדי הופיעו בתחום הזה דוגמאות של כתיבה בסגנון "מעורב" או גם "סינתטי , " ששילב את לשון המקרא בלשונות מאוחרות יותר . שיבה ללשון המקרא השיבה אל לשון המקרא נעשתה לעיקרון סגנוני לא רק משום שבהיות לשון זו "כלילת יופי" " ) אדירת הריתמוס" יכנה לימים ברדיצ'בסקי ) היא תוכל לסייע במילוי שליחותה האסתטית של הספרות העברית , אלא גם משום שלשון המקרא הובנה עכשיו כבעלת ערך לאומי ממדרגה ראשונה . לחשיבה התיאולוגית על הלשון נוספו אלמנטים שנשאבו מן החשיבה הלאומית של שלהי המאה ה18– וראשית המאה ה . 19– הלשון הוצגה כ"שרידה היחידה" מן העצמאות העברית העתיקה , כנכס
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|