|
|
Page:22
ובהיסטוריה . ביקורת ספרותית ואידיאולוגית חריפה מצדם של משכילים רדיקלים ( בייחוד אברהם אורי קובנר , ( שהושפעו מהאופנות התרבותיות של האינטליגנציה הרוסית , קראה למשכילים לטפל קודם לכול בבעיות החיים הדוחקות ובמצוקות היומיום של המוני היהודים העניים ולגייס את הספרות למטרה הזאת . מתוך המגמה הזאת גם יצאה מחאה חברתית של משכילים בעלי אוריינטציה סוציאליסטית ( יהודה לייב לוין [ יהל"ל , [ משה לייב ליליינבלום [ מל"ל , [ יצחק קמינר ואהרן ליברמן ) בשם ערכי השוויון נגד הפערים המעמדיים . אך הביקורת הזאת נתקלה בממסד משכילי בעל עמדות מתונות שהמשיך לדבוק באידיאל השילוב שבין תורה להשכלה ( שמואל יוסף פין , אברהם בר גוטלובר , קלמן שולמן , אליעזר צווייפל . ( יחד עם כך ניהלו , בשנות ה60– וה70– של המאה ה , 19– משכילים כמו ליליינבלום ויל"ג מערכת תרבות " ) הדת והחיים ( " כנגד הרבנים בתביעה להקל את עול ההלכה העומדת לדעתם לא אחת למכשול בפני היהודים ועורמת קשיים על חיי היומיום . משכילים אחרים , שהבולט שבהם היה עורך כתב העת השחר פרץ סמולנסקין , גילו חרדה מפני התפרקות הד L י הליכוד והסולידריות בעולם היהודי בעידן האמנסיפציה , התריעו מפני ההתבוללות , זיהו את מאפייניה המסוכנים של האנטישמיות המודרנית וטיפחו את הזרם הלאומי בהשכלה . בשני העשורים האחרונים של המאה ה19– גברו הקולות שביקרו מבפנים את דרכה של תנועת ההשכלה . רבים מהנושאים שעמדו על סדר יומה כבר נהפכו לנחלת הרבים ( למשל , ההכרח בהשכלה כללית ובחינוך לרכישת מקצוע המפרנס את בעליו , ( ובעקבות הפוגרומים של שנות ה , 80– וראשיתה של תנועה לאומית יהודית , השתנו הנושאים הבוערים שעל סדר יומה של הציבוריות היהודית . התגברות הספקנות בנוגע ליכולתו של האדם לבנות לעצמו עולם מושלם ומתוקן הנקי מעוול , מרשע ומדיכוי , צמיחת תודעה לאומית מודרנית , הוויכוח סביב ההגירה והציונות , הרדיקליזם החברתי והתעצמות תהליך החילון הפכו את ההשכלה , שסיפקה בעבר את הגשר הרעיוני למעבר ממסורת למודרנה , למיושנת , עד שלקראת תום המאה ה19– העזו גם משכילים לשעבר להכריז בריש גלי על קץ תנועת ההשכלה . בפרספקטיבה היסטורית נראית ההשכלה כדבר שהביא למפנה התרבותי בתולדות היהודים מכמה היבטים בעלי משמעות מכרעת . בהשכלה צמחה לראשונה והתארגנה הרפובליקה הספרותית שהקיפה יוצרים , כתבים , מוציאים לאור , עורכים , מבקרי ספרות וקהל קוראים שגילו עניין עצום בהרחבת אופקי התרבות של היהודים , והתעצבו לראשונה אמצעי התקשורת שטוו , במכתבים , במפגשי חוגים , בכתבי עת ובעיתונים , את הרשת החדשה שבה התנהלו חיי התרבות המודרנית . הרפובליקה הספרותית הזאת ראתה למן ההתחלה את תפקידה גם בגיוס דעת קהל למפעלי המודרניות שיזמו המשכילים . מהבחינה הזאת היו המשכילים סוכני מודרניזציה מובהקים . לא רק שהם השמיעו קולות ומחאה וביקורת כלפי תופעות כגון מוגבלותו של ארון הספרים המסורתי , סמכויות היתר של הרבנים , הערצת המנהיג החסידי , ההתרכזות המופרזת במקצועות המסחר וההסתייגות מנכסי התרבות הלא יהודית , אלא שהרטוריקה המשכילית גם הכניסה שיח מסוג חדש . מתוך ראייה אופטימית , ואולי אף נאיבית , של המציאות ושל ההיסטוריה הציגו המשכילים תמונת עולם החצויה בין חשכת העבר , המתאפיין בבורות ובבערות , בקנאות דתית , בדיכוי ובהסתגרות , לבין ההווה , שבו זורחת השמש לקראת עתיד טוב בהרבה שבו יתוקנו כל קלקלות ועוולות העבר והיהודים יחד עם כלל בני האדם יזכו לקחת חלק באושר שיבטיח עידן מתוקן של סובלנות , הומניזם , / דמה מדעית , חירות ושוויון . מהבחינה הזאת שירו הידוע של יל"ג הפותח בשורות : "הקיצה עמי עד מתי תישנה , הן גז הליל השמש האירה , הקיצה שא עינך אנה ואנה , וזמנך ומקומך אנא הכירה , " הוא תמצית השיח החדש , המדגיש את המפנה , ה / דמה , התקווה וברכות המודרניות . המפנה התרבותי של ההשכלה לא כלל מהפך בתחום חיי הדת , ועל אף עמדותיה הליברליות וההומניסטיות לא נהפכה ההשכלה לזרם דתי ביהדות . קשת העמדות של המשכילים בנוגע לדת היתה מגוונת ביותר . הביקורת על המיסטיקה היהודית , על החסידות , על סמכויות החרם שבידי רבנים ועל התעלמות המנהיגות הדתית מצורכי החיים של ההמון לא נהפכה , לבד ממקרים בודדים , לדרישה לשינוי ההלכה או לוויתור מוחלט עליה . רבים מן המשכילים הלכו בעקבות מנדלסון או וייזל ובאורחות חייהם כמעט לא נבדלו מהיהודים הנאמנים לאורח החיים המסורתי . אך לצדם הופיעו משכילים בעלי עמדות דאיסטיות , כמו דוד פרידלנדר ולאצרוס בן–דוד בתקופה המוקדמת , ומשכילים מאוחרים יותר , שלא ראו בעצמם מחויבים מחויבות מלאה להלכה , כמו ליליינבלום וסמולנסקין . מקרהו המפורסם של הפילוסוף יליד ליטא שלמה מיימון , ששרף מאחוריו מתוך ביקורת רדיקלית את כל הגשרים החברתיים והרעיוניים שקשרו אותו ליהדות ופרש לדבריו מן "המדינה היהודית , " מעיד שההתנכרות ליהדות הובילה גם אל מחוץ לשורות ההשכלה . ולעומת זאת , משכילים רבים הורו על כיוון נכון בעיניהם של הדת היהודית . הם העדיפו את הרציונליזם הדתי בנוסח הרמב"ם ( ללא ספק הגיבור ההיסטורי הנערץ ביותר על המשכילים ) ודחו לרוב את הקבלה ואת הפרקטיקה המאגית , הסתייגו בציניות ובזעם מאמונה תמימה המקבלת עול רבנים וצדיקים , טיפחו את פרשנות התורה על–דרך הפשט וניסו לגייס את תמיכת הרבנים ביוזמות המודרניזציה שלהם . מלבד הניסיון
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|