|
|
Page:15
אם הספרות החדשה כולה היתה ילידת השפעות חוץ , תוצאה של נפילת חומות הגטו וחשיפת חלקים גדלים והולכים של המעמד הבינוני היהודי להשפעת התרבות האירופית בת הזמן , או שהיה בה גם יסוד פנימאי שמקורו בהתפתחויות , במסורות ובזעזועים היסטוריים תרבותיים פנימיים . למה שכבר נאמר בעניין זה יש להוסיף כי ההנחה שהספרות התחדשה בעיקר בזכות ההגדרה העצמית שלה כזירת פעולה לאומית , כ'צופה לבית ישראל , ' מחייבת את הבנת הצירוף של ה'חיצוני' וה'פנימי' בספרות החדשה בדרך שונה במקצת מזו שהיתה מקובלת על ההולכים בעקבות גרשום שלום . בין שהאנטינומיזם השבתאי והפרנקיסטי הוליך בדרך עקיפין אל ההשכלה וה'ארציות' שלה , כפי שטען שלום , ובעקבותיו הלכו ח"נ שפירא ושמעון הלקין , ובין שהתרומה שתרם אנטינומיזם זה להתחדשות התרבותית שהולידה את הספרות החדשה היתה שולית , הרי החיבור בין החוץ לפנים שימש בכל מקרה ביסודה של הספרות החדשה . ההשכלה קלטה את השפעת ההומניזם האירופי וביקשה לשנות את אורחות החיים של העם היהודי על פיו . בין השאר , היא קלטה מן המחשבה האירופית בת הזמן את הקטגוריה של הלאומיות במובן המודרני של המושג ( אמנם , קטגוריה זו בנוסח ובהקשר אחרים היתה מוכרת היטב להגות היהודית של ימי הביניים והרנסאנס , כגון בחיבורים כהכוזרי של יהודה הלוי ונצח ישראל של המהר"ל מפראג . ( המשכילים העבריים הזדהו עם קטגוריה זו וביקשו לבטא אותה בספרות לאומית בעלת סמכות רוחנית מנהיגותית כגון הספרויות הלאומיות הנוכריות שהכירו , ובייחוד הספרות הגרמנית החדשה , שנטלה על עצמה באותה תקופה עצמה את תפקיד איחודה של האומה הגרמנית ( שעדיין היתה מפוצלת ומפולגת מבחינה פוליטית . ( המשכילים הבחינו שמימוש רצונם זה כרוך בעימות עם ההנהגה הרוחנית הלאומית הקיימת ( הרבנית–ההלכתית . ( בה בעת הם גם שאפו לנכס לעצמם ולספרותם את מושג המנהיגות הרוחנית הלאומית כפי שהוא נבע מן המסורת ההלכתית–הדתית . ברוחה של מסורת זו הם ביקשו לכונן הנהגה רוחנית–ספרותית 'נבואית , ' שתירש את ההנהגה הרבנית–ההלכתית ותביא לשינויים בחיי העם . משום כך כרוכה היתה התפתחותה של הספרות החדשה הן בעימות מתמשך עם נציגיה הממסדיים של הדת ( עימות שאינו אופייני לשום ספרות אירופית בשלמותה , אלא רק ליוצרים יחידים או לקבוצות יוצרים מסוימות בתוכה ) והן בזיקה לא פוסקת למקורות הדתיים , ובעיקר למקרא , לא רק לצרכים בלשניים וסגנוניים . הספרות פיתחה , כאמור , את אופייה המיוחד , הפסבדו–תיאולוגי , כספרות של דת חילונית או של חילוניות דתית . הספרות העברית החדשה נעשתה ממילא לספרות לאומית , במובן מודגש מאוד של המושג . היא אמנם ש"י עגנון בחברת אשר ברש – ( 1925 ) הגישה הנורמטיבית נטתה למקסימליזם סגונני
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|