|
|
Page:7
הם פעלו בתוך שהם מוסיפים לה תכופות כינוי קניין של גוף ראשון רבים : "ספרותנו , " "שירתנו" ( החל בתקופת חיבת ציון , ובאופן בולט ביותר למן הופעת מאמרו של ביאליק "שירתנו הצעירה" בשנת תרס"ז ) – ציון רב–משמעות לתחושת השייכות של הסופרים והקוראים העבריים כלפי המסורת הספרותית והתרבותית שלהם . השימוש במילה ספרות ( או שירה ) בגוף ראשון רבים עמד בעינו במשך כל המחצית הראשונה של המאה ה , 20– עד לגיבושו הסופי במסות כגון "הנחות רוחניות של ספרותנו החדשה" ( 1948 ) של ברוך קורצווייל ו"על ספרותנו – מסת מבוא" של דב סדן . ( 1950 ) המלה ספרותנו נעלמה פחות או יותר מהשיח הספרותי הישראלי – סימן לשינוי בסיסי ביחס אל המסורת הספרותית . הביקורת העברית החלה בניסיונות לתאר את הספרות העברית החדשה כבר באמצע המאה ה – 19– תחילה במהוסס , בסימון רופף כלשהו ( כגון זה של רש"י פין ) של קווי המשכיות בהתפתחות השירה מזמנו של רמח"ל ועד לשירת ההשכלה בשנות ה40– של המאה ה19– ( כגון שירי שפת קודש של אד"ם הכהן . ( אחר כך , עם התבססותה של הביקורת המקצועית בשנות ה60– של המאה , התעצמו הניסיונות האלה ומצאו את ביטוים במאמרים פרוגרמטיים , שהציעו הגדרות היסטוריות של הספרות החדשה וחלוקה פריודית פנימית שלה . כך א"א קובנר , המבקר העברי המקצועי הראשון , שכפר בקשר המהותי שבין הספרות החדשה לשירת ההומניזם העברי האיטלקי ותיאר את המהפכה התרבותית והספרותית שהתחוללה בגרמניה ב"זמן מענדעלסזאהן" " ) מהאיש הזה הופיע אור חדש על הליטעראטור העברית ולכן בצדק נקרא את הזמן הזה על שמו ( " כמאורע שבו יש לקשור את הופעת הספרות החדשה . קובנר הבחין בין הספרות האידיאליסטית , שנוצרה במאה השנים הראשונות לקיומה של הספרות העברית החדשה , לבין ספרות ריאליסטית חדשה הנוצרת והולכת מראשית שנות ה50– של המאה ה , 19– אשר , לדעת המבקר , נפתחה בה תקופה ספרותית נוספת " ) זמן הליטעראטור היותר חדשה . ( " מבקרים ספרותיים אחרים , מ"ל ליליינבלום בראשם , ייחסו את ראשית הספרות החדשה לתקופת הופעתם של דברי שלום ואמת ( הקריאה לשינוי פני החינוך היהודי ) ושירי תפארת ( האפוס הדידקטי על חיי משה ) מאת נפתלי הרץ וייזל וכרכי כתב העת המאסף ( שנות ה80– וה90– של המאה ה . ( 18– הטעם להיסט זה היה שרק בפנייתם של וייזל ויוצרי המאסף , שהם עצמם היו מקורבי החוג המנדלסוני ושותפיו של משה מנדלסון למפעל הביאור שלו ( ביאור מודרני–רציונליסטי של כתבי הקודש , ( אל השפה העברית כאל שפת יצירה וחינוך הקוראים נוצרה ספרות לאומית בעלת מגמות ותכונות חדשות , המבדילות אותה מן הספרות שקדמה לה . כך החלה כבר בתקופת ההשכלה המאוחרת ובתקופת חיבת ציון שלאחריה המחלוקת על ראשיתה של הספרות החדשה ; מחלוקת עקרונית הנובעת מעצם החידוש שבספרות החדשה , שכן אם באמת חדשה היא , הריהי נבדלת מספרות ישנה שקדמה לה , והבנת מהות החידוש שבה כרוכה בסימון נקודת הראשית שלה , שעל פיה ניתן לקבוע את הגבול שבין הישן לחדש . בתקופת ההשכלה ובתקופת חיבת ציון הסתמנו מעין שלוש גישות במחלוקת זו : הגישה המשכילית הרדיקלית , שראתה את עיקר החידוש במפנה שחוללה בתרבות העברית 'מהפכת הנא % ר ת' האירופית , שאורה חדר גם לחיים היהודיים בעת ש'חומות הגטו' החלו להתמוטט ; הגישה של ההשכלה המתונה , שלא רצתה לראות את הספרות החדשה כאילו היתה מנותקת כליל מן המסורת הפיוטית העברית של עידנים קודמים , והורתה על הקשר שבין שירת ההשכלה לבין שירת רמח"ל ; והגישה הלאומית , שזיהתה את תחילת הספרות החדשה עם הבנה והפעלה חדשות של התוכן הלאומי של הספרות העברית . גישה אחרונה זו התעצמה בימי חיבת ציון , אך שורשיה נטועים עמוק בקרקע ההשכלה המוקדמת יותר ובעצם הבנתה את הלשון העברית כנכס לאומי–פוליטי : 'השרידה היחידה' שנותרה מן העצמאות הלאומית הקדומה . ספר היסטורי ראשון בשנות ה90– של המאה ה19– נעשתה הספרות החדשה נושא לתיאור מחקרי ( במונוגרפיות של ראובן בריינין על אברהם מאפו ופרץ סמולנסקין , ( ובתחילת המאה ה20– כבר נכתב ספר היסטורי ראשון על קורות הספרות העברית החדשה ( את הספר כתב בצרפתית , כדיסרטציה לסורבון , נחום סלושץ והוא ראה אור בשנת 1903 ובמהרה תורגם לעברית ולאנגלית , ( לעומת ספרים על תולדות הספרות העברית בכללה , שהיו קיימים כבר קודם לכן ( בעיקר בגרמנית . ( מאז נוצר רצף מחקרי מתמשך של תיאור היסטורי של תולדות הספרות החדשה או אחד הז'אנרים המרכזיים שלה . רצף זה ביטא במחצית הראשונה של המאה ה20– את עיקר המאמץ המחקרי להבין את הספרות החדשה ( ספריהם של יוסף קלוזנר , פישל לחובר , חיים נחמן שפירא . ( במחצית השנייה של המאה פחתה במידת מה מרכזיותו של רצף תולדי זה במחקר , אך הוא העסיק ועודו מעסיק חוקרים לא מעטים ( אברהם שאנן , שמעון הלקין , יצחק זילברשלג , גרשון שקד , הלל ברזל . ( התיאור ההיסטורי של תולדות הספרות עמד בסימן בעיות יסוד ומחלוקות שונות שהתעוררו סביבן . כבר הוזכרה בעיית הקביעה של תאריך הראשית של הספרות העברית . זו הסתבכה בעת שנחום סלושץ , בספרו הנ"ל , ייחס את האבהות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|