|
|
Page:6
התיאוריה של סדן היתה מרהיבה וקוסמת בעיני רבים , ואף שימשה בסיס להקמתה של מחלקה אוניברסיטאית לספרות ישראל ( באוניברסיטת בר–אילן . ( עם זאת היא מעוררת קשיים וקושיות בתחומים אחדים . ראשית , כפרוגנוזה שהושמעה כבר לפני חמישים שנה היא זכתה עד עתה להיפוכה של התממשות , היינו , המציאות היהודית התרבותית בישראל ומחוצה לה מפריכה אותה בקצב מואץ והולך . שום סימן של כוליות תרבותית וספרותית אינו מסתמן ביצירתם של טובי היוצרים היהודיים של המחצית השנייה של המאה ה , 20– לרבות יוצריה של הספרות הישראלית . שנית , כהשקפת עולם ספרותיתביקורתית היא התגלתה כמבוי סתום , שאינו מוליך להערכה נאותה לא של הספרות הישראלית , שהישגיה הבולטים אינם מאשרים את תזת הכוליות , ואף לא של מיטב היצירה היהודית בלשונות לעז . סדן הגדיר יצירה בלשונות האלה , הנשארת בגדר ' ספרות ישראל : ' יצירתם של יהודים למען יהודים . הגדרה זו הותירה מחוץ לספרות ישראל כמעט כל יוצר יהודי בעל כישרון שפעל במסגרת לשונית–ספרותית זרה , מהיינה ועד פול צלאן , מקפקא וברונו שולץ עד סול בלו , ברנרד מלמוד , אלן גינזברג וסינתיה אוזיק ; שכן כל יוצר בעל כישרון ועוצמה יצירתית פנה אל כלל קהל הקוראים בלשון שבה כתב ואף ראה עצמו קשור בדרך זו או אחרת במסורותיה של הספרות שנוצרה בלשון זו . למעשה , התאימה הגדרתו של סדן אך ורק לתופעה האפיגונית של יוצרים משניים , שפעלו בתקופה הקצרה שבין הינתקותה של קהילה יהודית מסוימת ( בגרמניה , ברוסיה , בארצות הברית ) מלשונותיה היהודיות ועד להתערותה התרבותית בסביבתה התרבותית הלא יהודית והיזקקותה לספרות הנכתבת בלשונה של אותה סביבה . בעיקר מקשה את קבלת התזה של סדן האמונה הדיאלקטית שתהליך ההיפרדות של חלקי התרבות היהודית בזמנים החדשים הוא רק אנטיתזה המצפה לסינתזה המתקנת שתבוא . זוהי אמונה המבוססת על יסודות פילוסופיים אסנציאליסטיים–אידיאליסטיים ( ה'גייסט' ההגליאני , או ה'רוחני' בלשונו של נחמן קרוכמאל ) שאינם מקובלים על התרבות בת זמננו . לעין שאינה מזוינת במשקפי הדיאלקטיקה הישנים הללו נראה תהליך הפירוד התרבותי היהודי כתהליך בלתי הפיך . בסיכומו של דבר נראה המצב הספרותי היהודי המודרני מורכב ובלתי ניתן לסכמטיזציה . במרוצת מאתיים השנים האחרונות הופיעו כמה ספרויות יהודיות , שהעיקריות שבהן היו העברית והיידית , אך היו גם ספרויות שנכתבו בלאדינו ( ג'ודזמו , ( בפרסית–יהודית , בערבית–יהודית וכו . ' הספרויות האלה עלו או שקעו בכורח נסיבות היסטוריות אובייקטיביות ( התבוללות , עליית תנועות לאומיות , חורבן יהדות אירופה ומרכזי התרבות היהודית בה והרס התרבות היהודית בברית המועצות , הקמת מדינת ישראל . ( לצדן הופיעו , מכל מקום , גילויי יצירה יהודיים פחות או יותר מובהקים בלשונות שאינן יהודיות – בראשית המאה ה20– בעיקר ברוסית ובגרמנית , ואילו במחצית השנייה של המאה – בעיקר באנגלית , הודות לפעילות התרבותית של הקיבוץ היהודי הגדול באמריקה הצפונית . גילויי היצירה האלה אינם 'שייכים' לספרות יהודית כלשהי . אדרבה , הם ארוגים במסכתות של הספרויות הלאומיות שבמסגרתן נוצרו . עם זאת הם יהודיים הן במובן שהם משקפים במישרין ובעקיפין ניסיון חיים יהודי והן ( במקרים מסוימים ) במובן שהם מבוססים על סדר יום ספרותי יהודי במודע ובמוצהר , כגון במקרה של סינתיה אוזיק , ארתור א' כהן והספרות הניאו–יהודית האמריקנית המתרחבת והולכת בזמננו . אין כל אפשרות להציג קומפלקס מורכב זה כאילו ניתן לל 6 דו באמצעות איזו סכמה בעלת משמעות . משום כך כל ניסיון להציג קאנון יהודי מודרני מסתכם בהוכחת אי אפשרותו של קאנון כזה . ספרות יהודית מודרנית אחת איננה קיימת . גם אין למצות את המצאי הספרותי–היהודי המודרני בהצבעה על כמה ספרויות יהודיות , שכן כמה מן היצירות היהודיות המודרניות החשובות ביותר ( לדוגמה : קרא לזה שינה מאת הנרי רות ) נכתבו במסגרת ספרויות שאינן יהודיות . המציאות התרבותית מסובכת , אבל היא , בכל זאת , המציאות . ספרות עברית חדשה דן מירון ספרות עברית חדשה : מושג שעוצב וגובש במהלך המחצית השנייה של המאה ה19– עם הופעתה וצמיחתה של הביקורת הספרותית העברית . לא במקרה נולד המושג ספרות עברית חדשה בד בבד עם המילה העברית ספר ת במשמעותה העכשווית literature ( בעוד שבמקורות המוקדמים יותר היא משמשת במובן שהיינו מייחסים היום למילה ס % פר ת [ מעשה הכתיבה , . ([ ecriture אחרי שהמילה המחודשת שימשה תחילה בכתבי המשכילים לצד מילת הלעז ליטעראטור והמילה העברית ספ < ה ( על פי תהלים נו , ט : "שימה דמעתי בנא ,: ; הלא בספ < ת ;'" : כך , למשל , בלמדו היטב של ש"י אברמוביץ , ( 1862 , ' היא כבשה לה את מקומה כמילת המפתח בחשיבה של יוצרי הספרות העברית על המסורת הספרותית שבמסגרתה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|