|
|
Page:502
להתעוררות בספרות המשפטית . בולט בספרות זו הוויכוח בין השופטים אהרן ברק ומנחם אלון , המציעים פירושים משלהם לשניות שבין יהודיות לבין דמוקרטיות . לטעמי , יש להרחיק את העניין מבית המשפט – הן לטובת העניין וטיב ההכרעה שתתקבל , והן לטובת בית המשפט ושמירת מעמדו . אמנם , כאשר הדבר נוגע לזכויות יסוד ברורות – על בית המשפט להכריע בו . אבל , ברוב הגדול של המקרים , ההכרעה לא תהיה בשל איזון מסוים בין יהודיות לבין דמוקרטיות , אלא לגופו של ההסדר הנבחן . כך , למשל , השופט אלון פסק כי בנושא של המתת חסד אקטיבית , בהעדר הסדר חוקי ברור , יש להעדיף את הפתרון היהודי האוסר אותה , על פני אותם הסדרים משפטיים מערביים המתירים אותה בתנאים מסוימים . לדעתו , פסיקה כזו היא הדגמה של איזון נכון בין יהודיות לבין דמוקרטיות . אינני מסכימה להנמקה זו . המדינות המכירות בהמתת חסד אקטיבית בתנאים מסוימים אינן עושות זאת מכיוון שהדבר מתחייב מן הדמוקרטיה . הדמוקרטיה אינה מחייבת פתרון זה או אחר בסוגיה זו . היא רק דורשת כי יכובדו כללי קבלת ההחלטות הדמוקרטיים , באילוצי זכויות האדם . מכיוון ששיח הזכויות אינו חותך את הסוגיה לכאן או לכאן , יש לרוב במדינה סמכות לקבוע את ההסדר המתאים לה . בישראל עדיין לא נעשה שימוש , בעת ההחלטה ההיא , בכוח החקיקה . במצב כזה בחירתו של השופט אלון בהסדר של המשפט העברי אכן קבילה . אך המשפט העברי אינו מחייב מכוח עצמו , והפעלתו כאן אינה נדרשת בשל ה " יהודיות " של המדינה . המשפט העברי הוא הסדר אפשרי אחד מני רבים , והזיקה התרבותית היהודית מחזקת את ההחלטה להחיל אותו . אך אילו היה ההסדר של המשפט העברי בסוגיה שאינה מוסדרת בחוק האזרחי הסדר פסול ומקומם – אסור היה לשופט לאמץ אותו , בוודאי לא בשם ה " יהודיות " של המדינה על פי חוקי היסוד . האיזונים בין יהודיות ובין דמוקרטיות הם מן הסוגיות האידיאולוגיות העמוקות ביותר של החברה בישראל . רק טבעי הוא כי שאלות כאלה תהיינה שנויות במחלוקת עמוקה בין יהודים ובין לא יהודים , בין דתיים ובין חילונים , בין אורתודוקסים ובין לא אורתודוקסים . אלו הן סוגיות שלא ניתן בכלל להחליט בהן אחת ולתמיד . רובן קשורות לעניינים חברתיים , מדיניים , תרבותיים ודתיים מורכבים . אלה הם עניינים שבהם המשפט בכלל , ובתי המשפט בפרט , צריכים לנקוט משנה זהירות ולהתרחק מהכרעה בהם . בדרך כלל צריך להימנע בהם מהחלטות נוקבות . ואולם , אם יש מקום להכרעה , ראוי כי זו תיעשה בבית המחוקקים , אחרי דיון ציבורי רחב ומעמיק , ומתוך התחשבות בנקודות הראות והמוצא של כל הקבוצות החשובות בציבוריות הישראלית . אלו הן שאלות שהכרעה בהן צריכה להימצא בדרך של פשרה ושל הבנות , מתוך משא ומתן מתמשך , ולא בדרך של הכרעות ברורות על בסיס עקרוני , המכתירות "זוכה" ו"מפסיד , " מי שמחויב לזכויות אדם ומי שמחויב להן פחות . על רקע הדברים האלה יש לי רגשות מעורבים בנוגע להחלטה לכלול את התיאור של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בחוקי היסוד . אני שמחה על פרץ העניין שהכללת התיאור גרמה , ועל הדיון הציבורי החשוב שהחל בעקבותיה . אני מאמינה כי דיון כזה הוא אכן חיוני , כדי שישראל תוכל לבחון בדרך מפוכחת וטובה את הדילמות שהשניות הזאת מציבה בפניה . אני מצטערת על כי נוצרה גם נטייה של בתי המשפט לעשות שימוש בביטויים האלה כאילו הם לבדם יכולים להביא לפרשנות משפטית ספציפית , המוצגת כנדרשת על פי חוקי היסוד , ואשר בתי המשפט מוסמכים לאוכפה . השאלה חוזרת עתה , כאשר על סדר היום של ישראל עומדות כמה הצעות להשלים את המהלך החוקתי ולחוקק בישראל חוקה של ממש , מסמך שלם וחגיגי , שיקבע מסגרת משותפת לחברה הישראלית . אולי עם קום המדינה ניתן היה לחוקק חוקה "רזה" שהצהרות אידיאולוגיות כאלה לא תיכללנה בה . כיום , אחרי חוקי היסוד , מהלך כזה הוא בלתי אפשרי . אם תהיה חוקה בישראל – היא ודאי תכלול ניסוחים שישקפו את השניות בין המשמעויות השונות של אופייה היהודי של המדינה ובין היותה דמוקרטית ומחויבת להגנת זכויות האדם של כל תושביה . מי שחושש מהעברת הדיון החיוני הזה , שצריך להתקדם באטיות ובתבונה , להכרעות שיפוטיות על בסיס שיח זכויות – צריך למצוא פתרון חוקתי יצירתי . צריך , מצד אחד , לאפשר הכרזה חגיגית על המסגרת של יחסי הגומלין בין יהודיותה של המדינה ובין הדמוקרטיות שלה , כך ששני המאפיינים האלה של המדינה יעוגנו יחדיו בחוקה , ולא יהיה חשש מתמיד כי אחד מהם ימוזער לטובת האחר . מצד אחר , צריך למצוא דרך יעילה להבטיח שהכרעות ספציפיות בנוגע להסדרים המעוררים קושיות כאלה ייעשו במישור הציבוריהפוליטי , באופן דינמי , ולא יועמדו רק על שיח של זכויות המוכרע בבתי משפט . בסופו של דבר , יש לברך על המהלך של העלאת המודעות לעובדה שיש בישראל שניות של מאפיין יהודי ודמוקרטי . את הדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו אי אפשר להפסיק . האופי העמוק והמורכב של השניות הזו עשוי להבטיח כי כל המשתתפים בדיאלוג בשיח הציבורי , בכנסת ובבתי המשפט על דבר האיזון הראוי בישראל בין יהודיות ובין דמוקרטיות יבינו את תרומתם החשובה והייחודית לדיון החשוב הזה – וגם את גבולותיה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|