|
|
Page:479
המפלגות הישראליות הלא–דתיות ושאלת יחסי דת ומדינה בנימין נויברגר וסיגל בן–רפאל גלנטי ערך זה דן בעמדותיהן של המפלגות הלא דתיות בנוגע ליחסים שבין הדת למדינה . אין הוא עוסק במכלול תפיסותיהן האידיאולוגיות של המפלגות בתחומי החברה , הכלכלה , החוץ והביטחון . עם זאת הגדרתן של המפלגות מפלגות שמאל , ימין ומרכז נעשית כאן בהתאם למה שנהוג בספרות על מפלגות בישראל וחלוקה זו היא בעיקרה מדינית–ביטחונית וכלכליתחברתית . מראשית התפתחותה של הציונות היתה מחלוקת בין מפלגות ותנועות בסוגיית הקשר שבין דת , לאומיות ומדינה . עיקר המחלוקת היתה בין האורתודוקסיה האנטי–ציונית ובין האורתודוקסיה הציונית ובין הזרמים הלא אורתודוקסיים , אך גם בתוך המחנה הלא דתי היה אפשר להבחין בין מגוון גישות ועמדות בסוגיה הדתית . בתנועה הציונית , ביישוב היהודי בארץ–ישראל ובמדינת ישראל היו ארבעה אבות–טיפוס של מפלגות לא דתיות בהתייחסותן אל הדת והקשר הרצוי בין דת למדינה : מפלגות חילוניות , ליברליות , פרגמטיות ומסורתיות . המפלגות החילוניות הציוניות מדגישות זהות יהודית המתבססת על מוצא , היסטוריה , תרבות וגורל משותפים ורצון לשמר את הזהות הזאת במסגרת מדינית לאומית–יהודית . זיקתן ליהדות נעדרת תוכן דתי ואין להן מחויבות לאמונה ולאורח חיים דתי . עם זאת הן מכירות בדרך כלל בתפקיד הדומיננטי שמילאה הדת בהיסטוריה היהודית בעבר ובתרומתה לשמירת אחדותו של העם . הן מוכנות לשלב מוטיבים לאומיים שמקורם דתי ( מעין "דת אזרחית . ( " למשל , מקור צבעיו של הדגל הלאומי הכחול–לבן הוא בצבעי הטלית המסורתית , אך זה עשרות שנים מוקנה לדגל מעמד לאומי עצמאי לחלוטין . המפלגות הליברליות מייצגות זרם שאינו בהכרח חילוני באמונתו , אף שבין חבריהן , אוהדיהן ובוחריהן יש גם חילונים מובהקים רבים . המפלגות הליברליות אומרות שהמדינה היהודית המודרנית חייבת להיות חילונית , שהדת היא עניינו הפרטי של האדם ואין להקנות לה מעמד מחייב במוסדות המדינה . כשם שצרפת וארצות הברית הגיעו להפרדת הדת מהמדינה ממניעים שונים לחלוטין , כך גם בישראל מפלגות חילוניות ( המייצגות בעיקר לא מאמינים ) וליברליות ( המייצגות לא מאמינים ומאמינים ) גיבשו תפיסות דומות בדבר הקשר הרצוי בין הדת למדינה . המפלגות הפרגמטיות הן מפלגות שהנהגתן היא בדרך כלל חילונית או ליברלית אך ציבור בוחריהן כולל גם אוכלוסייה מסורתית . מפלגות אלו חותרות לא רק לגייס בוחרים מסורתיים , אלא גם לכונן בריתות וקואליציות עם מפלגות דתיות , ולכן הן נכונות להתפשר איתן גם בנושאי דת ומדינה מרכזיים . לדידן של המפלגות המסורתיות , היהדות היא שילוב של לאומיות ודת , ולכן אין הן תומכות בצביון חילוני לחלוטין של המדינה . מפלגות אלו דוגלות בצביון יהודי–דתי מתון של "הממלכה" ומתנגדות בתוקף להפרדה מלאה בין הדת למדינה ולהפרטת הדת . מפלגות אלו רוצות שהלאומיות תכלול מרכיבים דתייםמסורתיים והדת תתמוך בלאומיות הציונית . בתקופת היישוב המפלגות הלא דתיות של תקופת היישוב ביטאו מגוון התייחסויות לדת ולדתיים . תנועת הפועלים הארצישראלית , ותנועות האם שלה בגולה , גיבשו את זהותן החילונית בהשפעת שתי מורשות רעיוניות–תרבותיות רבות עוצמה : מורשת מאבקה הנמרץ של ההשכלה ברבנות ובעולמה האמונתי , ומורשת הסוציאליזם , שהושפעה מניסוחו של מארקס , בדבר היות הדת " אופיום להמונים . " במחנה המפלגות הסוציאליסטיות היו מאפייני ההתייחסויות האלה בעיקר חילוניים ופרגמטיים . המפלגה הראשית של המחנה הזה ביישוב , "מפלגת פועלי ארץ–ישראל" ( מפא"י , ( היתה בראשית דרכה מפלגה חילונית . היא המשיכה בכך את דרכן של המפלגות שמהן צמחה – "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" ואחר כך גם "אחדות העבודה . " עם היווסדה ראתה מפא"י בעצמה מפלגה סוציאל דמוקרטית ציונית לא דתית . במצעיה נאמר שהמפלגה היא מפלגת הפועלים בא"י שמטרתה העיקרית " התמסרות לתקומת עם ישראל וארץ ישראל כעם עובד בןחוריןפ המפתח ברשות עצמו את תרבותו העברית . " מנהיגה הדומיננטי ואחד ממייסדיה , דוד בן–גוריון , היה בהשקפתו חילוני לחלוטין , אך הוא ביטא בהדרגה יחס פרגמטי כלפי הדת והכוחות הדתיים . מנהיגה האידיאולוגי ברל כצנלסון ראה במעמד הפועלים העברי את היורש הלגיטימי של כל הערכים החיוביים שבמסורתו של העם . אחדות העבודה , שקדמה למפא"י , תמכה ב1928– בכניסת מפלגות הציונות הדתית ל"קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץישראל . " ב1935– צירף יו"ר הסוכנות היהודית , בן–גוריון , את מנהיג הציונות הדתית ח"מ שפירא להנהלה הציונית . ( ר' גם הערכים דוד בן–גוריון , ברל כצנלסון וציונות סוציאליסטית במדור תנועות לאומיות וחברתיות ( . ערב הקמת המדינה הבהיר בן–גוריון שהמדינה היהודית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|