|
|
Page:453
השבת במדינת ישראל שולמית אלוני מאז ימי המקרא זכתה השבת למעמד מיוחד ומרכזי והנמקתה היא בעיקרה סוציאלית וקשורה לימי עבדותם של בני ישראל במצרים . רעיון השבת , כיום מנוחה שבועי מחייב , היה חידוש גדול בתרבות המזרח הקדום ויש בו משום תרומה ייחודית של היהדות לתרבות העמים . במקרא עצמו , ובמיוחד בספרות ההלכה שלאחריו , נקבעו איסורים רבים הכרוכים במצוות השבת . החל בתקופת ההשכלה הסתמנה מגמה שביקשה למתן חומרות יתרות שפסקו פוסקי הלכות , ובה בעת הבליטה את ערכה הייחודי המחדש של השבת בתרבות העולם . ההכרה במעמדה המיוחד של השבת ליוותה את החיים היהודיים , גם בשעה שתהליך החילון החל לפקוד את קהילות ישראל . כבר בתקופת היישוב התקיימה הסכמה כללית , שהיתה מקובלת על כל הזרמים , כי יום השבתון השבועי המחייב יהיה – כמקובל במסורת היהודית – יום השבת . היתה לכך גם משמעות סמלית חשובה : שהרי יום המנוחה השבועי המקובל בתפוצות אירופה ואמריקה , יום ראשון , היה כפוי גם על עובדים יהודיים , ותנועת הפועלים היהודית נאבקה , בהצלחה חלקית ביותר , על ההכרה ביום השבת כיום המנוחה של הפועל היהודי . והנה , בעקבות הישגיו של היישוב היהודי בארץ–ישראל , שנשען בעיקרו על הציונות החילונית , ניתן היה להנהיג את יום המנוחה הרשמי בשבת , לפי המסורת היהודית והמנהג הלאומי . השבת היתה ליישוב גם מקור גאווה , בהיותה הישג סוציאלי חשוב , המכיר בעיקרון שכל אדם עובד זכאי ליום מנוחה מעבודתו . יחד עם זאת , כבר אז החלו פולמוסים ומאבקים על דמות השבת . עם התגברות העלייה לארץ גברו התופעות של התעלמות מאיסורי השבת ההלכתיים . חופי הרחצה בערים שקקו בשבת המוני מתרחצים . בתי קפה , מסעדות וקיוסקים לא מעטים היו פתוחים בלילות שבת ובשבת עצמה . כלי רכב – שאמנם היו אז מעטים – נעו ברחובות . המונים היו מתכנסים באולמות שבהם ערכו מוסדות לאומיים , עירוניים והסתדרותיים מעין במות–עם פתוחות לקהל שבהן הופיעו מרצים ונואמים . אירועים אלה היו מלווים לעתים קרובות בתוכנית אמנותית . באולמות של הסתדרות העובדים נערכו גם בלילות שבת מופעי שירה . בתי הראינוע בתל–אביב היו אמנם סגורים בערבי שבת , אך בקרבת מקום , בשרונה , יכלו התושבים לצפות בסרטים . ביאליק החל כבר בסוף שנות ה20– להנהיג בשבת מפגשי "עונג שבת" בניסיון להעניק לשבת צביון תרבותי מודרני . חריגות אלו לא נתקבלו יפה בקרב החרדים ובקרב חוגים דתיים קיצוניים אחרים והם נזעקו לעתים למחות על מה שנחשב בעיניהם ל"חילול שבת . " במסמך המכונן של מדינת ישראל , "הכרזת העצמאות , " אין אזכור של השבת ושל המועדים האחרים , כשם שאין כל התייחסות למקומה של הדת ולממסדים דתיים , למעט ההתחייבות לקיים חופש דת ולשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות . קביעת יום השבת כיום מנוחה שבועי , בלא שתהיה כפופה בהכרח למנהגי דת ופולחן , מעוגנת בשני מסמכים חשובים מראשית ימי המדינה : מסמך ה"סטטוס קוו" בענייני דת ( ר' ערך מיוחד במדור זה ;( ו"קווי היסוד" של הממשלה הראשונה , שהונחו על שולחן הכנסת בחודש מארס 1949 ובהם נאמר , בין השאר : "שבת ומועדי ישראל יהיו ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל . שאינם יהודים , תישמר להם זכות ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם . " בשני המסמכים האלה אין שום התייחסות לאופיו של יום המנוחה השבועי ולתוכנו . גם בחוקי "שעות העבודה והמנוחה , " שנתקבלו במהלך השנים , לא כלולה אמירה כלשהי המחייבת הענקת צביון דתי–הלכתי ליום המנוחה השבועי . יתר על כן : ישראל , כמדינה ריבונית , קבעה גם בהכרזת העצמאות וגם בקווי היסוד של ממשלתה הנבחרת הראשונה כי תבטיח "חופש של דת , מצפון , לשון , חינוך ותרבות , " דבר שהסתבר ממנו , בין השאר , כי אזרחיה חופשיים לקבוע לעצמם , כיחידים וכציבור , את אורח התנהגותם ביום השבתון השבועי שלהם . שמירת השבת על פי חומרות ההלכה התאפשרה בעבר בקהילות ישראל בגולה , משום שהמדינה שחיו בה היתה אחראית לכל השירותים החיוניים לקיום חיים תקינים בעולם תעשייתי מודרני . אבל במדינת ישראל לא ניתן להסתמך על "גויים של שבת" לקיום שירותיה החיוניים והיא חייבת לקיימם Academic Publishers , Amsterdam , 1997 . Cohen Stuart , The Scroll or the Sword ? Harwood no . 3 , 1998 . Sociological Perspective" , Theory and Society , v . 27 , Lustick Ian , For the Land and the Lords : Jewish Fundamentalism in Israel , Council of Foreign . Relations , N . Y ., 1988
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|