|
|
Page:447
הנושא שהעסיק את דעת הקהל יותר מכול בהקשר הזה היה אי גיוסם של תלמידי הישיבות לצבא . לאחר קום המדינה הודיע דוד בן–גוריון , ראש הממשלה ושר הביטחון , לוועדה של מועצת המדינה הזמנית כי מדובר ב"דחיית שירות , " שהיתה למעשה פטור משירות לכל דבר , לכ400– תלמידי ישיבות . ראשי הישיבות החרדיות ומנהיגיה של אגודת ישראל דחו כל הצעות פשרה שבהן הומלץ שהתלמידים יעברו לפחות תקופת אימונים קצרה . חוקר החברה החרדית מנחם פרידמן גורס שלא רק הפחד מפני היסחפות הצעירים החרדיים לעבר החילוניות המריץ מנהיגים אלה בסירובם , אלא גם גישתם האנטי–ציונית . להערכתו , הסכים בן–גוריון להסדר לא רק משום שגרס כי המספר ההתחלתי הקטן יקטן עוד יותר בעתיד עקב תהליך החילון שיפקוד את הדור הצעיר החרדי , אלא גם מתוך רצונו להתפייס עם המחנה החרדי ומתוך הערכה כי שימורו של עולם הישיבות חשוב לישראל כמרכז רוחני של העם היהודי . בשנת 1949 הורה בן–גוריון על הסדר קבע של דחיית שירות למי ש"תורתו א 3 מנ 3 תו . " כעבור עשור , ב , 1958– הוא הגיע למסקנה כי יש לבטל את ההסדר , משום שהנימוק לעשיית ההסדר המיוחד שהיה קיים בראשית ימי המדינה שוב אינו מתקיים ; ואולם את מסקנתו זאת לא הביא לכלל יישום . ב1968– הורה שר הביטחון , משה דיין , להכפיל את מכסת הפטור , ל800– לנוכח הביקורת הגוברת בציבור כלפי התופעה הזאת , ובעקבות פסיקתו של בג"ץ בעניין , מינה ב22– באוגוסט 1999 ראש הממשלה ושר הביטחון , אהוד ברק , ועדה ציבורית " לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות לצה"ל , " בראשות השופט בדימוס צבי טל ( ועדת טל . ( הוועדה הגישה את המלצותיה באפריל 2000 ובמרכזן המלצה הפותחת פתח לתלמידי ישיבות לעבור מתחום הישיבה אל מעגל העבודה , בלי שיהיו מחויבים לשירות צבאי מלא , אלא רק לשירות צבאי מקוצר מאוד או לשירות אזרחי . ב23– ביולי 2003 אישרה הכנסת את "חוק טל . " מסקנות ועדת טל התקבלו בתגובות מעורבות : רבים בציבור החרדי קיבלו אותן בברכה , שכן לראשונה נקבע בחוק הפטור לבני ישיבות , אך גורמים חרדיים אחרים יצאו נגד הפשרה שהגיעה אליה הוועדה . רבים בציבור החילוני קיבלו בביקורת חריפה את מסקנות טל וטענו כי מדובר בחוק המעניק גושפנקה לגיטימית לתופעה של אי שוויון בסיסי ; יחד עם זאת גם בציבור החילוני , כולל באגפו הרדיקלי , נשמעו קולות שצידדו בהרחבת האפשרויות של המעבר מעולם הישיבות למעגלי העבודה ואף היו שראו בכך פריצת דרך בכיוון של הכרה בזכות להשתחרר משירות צבאי מנימוקי מצפון . מול הסירוב החרדי לגיוס לצה"ל בלטה נכונותם , ואף רצונם , של מנהיגי הציבור הדתי–הציוני לשלב לימודים בישיבה עם השירות הצבאי . מנהיגים אלה גיבשו , יחד עם שלטונות הצבא , ארבעה מסלולים משולבים כאלה , שהבולט בהם הוא מסלול ישיבות ההסדר . ישיבת ההסדר הראשונה , כרם דיבנה , נוסדה ב , 1953– אך קיבלה הכרה רשמית רק ב . 1965– על פי ההסדר , מגויסים הצעירים ל4– שנים , ומתוכן שנה וחצי שירות פעיל והיתר לימודים בישיבה . ב1976– הוארכה תקופת השירות ל5– שנים . בראשית שנות ה90– כבר פעלו 16 ישיבות הסדר . תלמידי ישיבות . ואולם ב , 1977– לאחר עליית הליכוד לשלטון , בוטלה המכסה ומספרם של משוחררי הגיוס מקרב תלמידי הישיבות גדל והלך . כך , למשל , בשנת 1996 / 7 עמד מספרם על 6 . 0 % מכלל חייבי הגיוס ואילו בשנת 2003 / 4 הוא כבר הגיע ל . 9 . 6 % – סוגיית גיוס הבנות סוגיה אחרת שהעסיקה את הכנסת ואת דעת הקהל היתה שאלת גיוס הבנות לצה"ל . המסורת של השתתפות נשים ב"השומר , " ב"הגנה" ובארגוני המחתרת האחרים , וכן בגיוס ליחידות הצבא בחור חרדי בפתח לשכת הגיוס . אי גיוסם של תלמידי ישיבות לצבא היה בין הנושאים שהרבו להעסיק את דעת הקהל . יש גורסים שהימנעות החרדים מגיוס אינה נובעת רק מן הפחד מהיסחפות צעירים חרדים לעולם החילוני , כי אם גם מגישתם האנטי-ציונית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|