|
|
Page:441
השנים גדל מאוד מספר הזוגות שוויתרו מראש על ההיזקקות למוסד הרבני והסדירו את הקשר והמחויבות ביניהם על ידי " אמנת נישואים" לפי דיני חוזים . מאז שנות ה70– של המאה ה20– גדל מספרם של הזוגות הצעירים , וכן של אנשים שהקימו משפחה שנייה לאחר גירושים , המתנערים מהצורך להיזקק לרבנות . שיעור הנישאים ברבנות ירד מ 9 . 6– לכל 1 , 000 נפש עד ל 5 . 8– לכל 1 , 000 נפש . בשנת . 1995 הירידה התלולה הזאת משקפת גם מגמה כלל–עולמית בירידה בהקמת משפחות חדשות , אבל לא פחות מכך את החלטתם של זוגות חדשים שלא להיזקק לרבנות . עם העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר , מאז שנות ה80– של המאה ה , 20– החמירו הבעיות שבתחום המעמד האישי : חוק השבות מקנה לבאים מכוחו אזרחות , אך לא כל הבאים הם יהודים לפי ההלכה . בישראל חיים עתה כ 300 , 000– נפשות שאינן יכולות כיום , או לא יוכלו בעתיד , להינשא במסגרת הרבנות . לא כל אחד ואחת מוכנים לוותר על מוסד הנישואים ולהסתפק בהסכמים ובאמנות , מה עוד שזוג צעיר הזקוק להקלות בקבלת דיור ומשכנתה אינו זוכה להן באין נישואים רשמיים . יתר על כן , רבים אינם מוכנים ברמה העקרונית להשלים עם פסילתם לנישואים רשמיים . על רקע זה מתנהל בכנסת ומחוצה לה , בכל שנות קיומה של המדינה , מאבק למען הנהגת נישואים אזרחיים . הצעות חוק רבות ברוח זו הונחו על שולחנה של הכנסת , אך את כולן דחה הרוב הקואליציוני . בפולמוס המתחולל סביב התביעה להנהגת נישואים אזרחיים מעלים מתנגדי החוק מקרב הנציגים הדתיים את הטענה כי הדבר יביא לפילוג העם ולריבוי ממזרים . אותם נציגים מציעים , למשל , שכל העולים שאינם יהודים כהלכה יגוירו ואז תיפתר בעייתם . מצדדי החוק דוחים את הטיעונים האלה בטענה שגיור הוא אקט דתי פולחני שיש בו מיסוד המרת דת . מדינה דמוקרטית חילונית אינה תולה אזרחות , כל שכן זכות להקמת משפחה , שהיא מזכויות האדם הבסיסיות ביותר , בהמרת דת . הם גם מביאים לדוגמה את אותן ארצות , דוגמת ארצות הברית , שנהוגים בהן נישואים אזרחיים על פי חוק ומי שרוצים מוסיפים להם טקס דתי , כל זוג לפי אמונתו . המציאות הזאת לא הביאה לידי "פילוג העם היהודי" לא בארצות הברית ולא במדינות אחרות שהמצב בהן דומה . מצדדי חוק הנישואים האזרחיים גורסים גם כי עולים המבקשים מרצונם החופשי להתגייר יש לסייע בידם ולהקל עליהם את התהליך ולא להתנות אותו , למשל , בהתחייבות לקיים אורח חיים דתי לאחר הגיור . כמו כן דוחים מצדדי החוק את הטענה , כי אם יתקבל החוק , ינהלו הקהילות החרדיות רישום נפרד משלהן , דבר שימחיש את אפשרות הפילוג בעם . ניהול רישום כזה נעשה כיום , נעשה בעבר והיה נוהג ברוב קהילות ישראל . רשימות גלויות כאלה מכובדות יותר מן " הרשימות השחורות" של פסולי חיתון , המועברות בהסתר בין בתי הדין הרבניים ובלא הודעה מראש וללא שימוע . קרה שרבנים מסוימים ביטלו במפתיע נישואים – תוך גרימת עלבון והשפלה לבני הזוג ולמשפחתם – משום שמצאו ברגע האחרון , למשל , כי רב פלוני מחו"ל , שגייר את החתן או את הכלה , אינו ברשימת הרבנים המחמירים , או משום שנמצא פסול במי מהורי הזוג או בכשרותם . חשוב לדעת כי באין קידושים רבניים אין צורך בגיטין רבניים ואין בעיית איסור כוהן וגרושה , אין בעיית עגונה וחלוצה ואין בעיית ממזרות , הואיל וגם על פי ההלכה , ילד שנולד מאישה פנויה הוא ילד כשר , ואישה שלא קודשה כדת משה וישראל היא בחזקת פנויה . ( ממזרים הם רק ילדים הנולדים לאשת איש מגבר שאינו בעלה או מגילוי עריות במשפחה ( . בישראל חיות כיום משפחות חד–הוריות רבות , אשר ילדיהן כשרים לכל דבר ועניין . מצדדי החוק מדגישים , כי בכל מקרה , מי שיבחר בכך יוכל לקבל עליו שיפוט רבני בענייני המעמד האישי גם אם יונהגו בארץ נישואים אזרחיים או רישום זוגיות במוסד אזרחי , כשם שמאמינים קתוליים בארצות שקיימת בהן חובת נישואים אזרחיים מקבלים עליהם חומרות בענייני נישואים וגירושים הנובעות מאמונתם הדתית . בשנים האחרונות גברה התמיכה בתביעה להנהיג נישואים אזרחיים לכול ורישום מלא של הנישואים , אם במשרד הפנים ואם ברשויות המקומיות , ולאפשר לכל בני זוג להוסיף להם לאחר מכן טקס דתי לפי אמונתם , או בהתאם לזרם הדתי שאליו הם משתייכים , או בבית הכנסת ובקהילה המקובלים עליהם . לתמיכה בחקיקה כזאת מצטרפים גורמים דתיים רבים יותר ויותר , בהם אינטלקטואלים דתיים ואף רבנים , שרובם עדיין במחקרים מתברר שרוב האוכלוסייה בישראל תומך בנישואים אזרחיים . בהעדרם , מוצאים פרטים פתרונות שונים לבעיה . בתמונה : משרד נסיעות המציע ארגון חתונות אזרחיות באיטליה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|