|
|
Page:437
בא לתת מענה למציאות מתמדת , אלא לזמן חולף . למה לריב עכשיו ? הרי הנכדים שלך יהיו אצלי . כל כך קל להיות סובלני כלפי הגוסס . " בשנים האחרונות גברה בקרב חלקים הולכים וגדלים של החוגים הדתיים–לאומיים ההכרה , שהמשך החקיקה בענייני דת גורם נזק עצום למעמדה של הדת במדינה ומהווה גורם מפלג בעם . ביטוי חד לכך נתן המשפטן אריאל רוזן–צבי , מהאינטלקטואלים הבולטים במחנה הדתי , במאמר שפרסם ב : 1995– "הציבור הדתי אינו מעמיד עצמו במצבו של החילוני , שבשבילו אין לדת משמעות כלשהי ואיסורים דתיים המוטלים עליו נראים לו כמטלה מיותרת וחסרת כל משמעות . כשמטילים על אדם נטל כבד , שאין בצדו שום גמול אישי או חברתי , תגובתו היא התקוממות . הציבור הדתי אינו רגיש מספיק לתחושות אלה ולמשמעותן . " לנוכח הביקורת הגוברת , הן בקרב הציבור החילוני והן בקרב הציבור הדתי , על מדיניות הסטטוס קוו , ובמיוחד על רקע ההכרה , גם בקרב רבים מאלה שצידדו במדיניות זאת בעבר , כי היא מיצתה את עצמה ואינה עולה בקנה אחד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות , התרבותיות והחברתיות במדינה , הופיעו בחוגים שונים יוזמות להמרת הסטטוס קוו באמנה חברתית חדשה בין החילוניים והדתיים . היוזמה הראשונה יצאה בשנת 1988 מהקיבוץ הדתי , אולם נגנזה לנוכח התנגדות רבים במפד"ל ובמיוחד הרבנים הראשיים . הניסיון המקיף ביותר נעשה על ידי המשפטנית רות גביזון והרב יעקב מדן , משנת . 2003 המבחן הראשון לאפשרות יישומה של האמנה בא לידי ביטוי ביוזמת חקיקה של "חוק השבת , " המבוסס עליה , ולפיו תותר בשבת פעילות תרבותית ובידורית וכן תותר תחבורה ציבורית מוגבלת , ומנגד ייאסר המסחר בשבת וייסגרו כל מרכזי הקניות . הצעת הפשרה עוררה התנגדות משני עברי המתרס – גם בקרב החרדים וגם בקרב החילוניים . גם יוזמת "המכון הישראלי לדמוקרטיה" לקבלת "חוקה בהסכמה , " אשר אומצה בעיקרה על ידי ועדת חוקה , חוק ומשפט של הכנסת , חותרת למעשה להמרת מרכיבים שונים של הסטטוס קוו הישן בהסכמות חדשות . המעמד האישי בישראל שולמית אלוני המושג " מעמד אישי " מגדיר את המערכת החוקית–המשפטית הקובעת את הסדרי הנישואים והגירושים בין בני זוג ועניינים הנגזרים מההסדרים האלה . המערכת החוקית–המשפטית הזאת מלמדת בדרך כלל על הזיקות ההדדיות שבין המדינה לכנסיות הדתיות השונות וכן על מעמדה של האישה באותה חברה . מדובר אפוא בתחום חיים חורץ גורלות של אנשים ובעיקר של נשים , שנוגע לכל תושבי המדינה , לזכויותיהם , לכבודם האנושי , למימוש של רגשותיהם האינטימיים ושל יחסי האהבה ביניהם , ולעתים קרובות – לעצם יכולתם להקים משפחה בישראל . חוקי המעמד האישי בישראל עומדים , לדעת רבים , בניגוד לערכים דמוקרטיים בסיסיים , ובניגוד לאופייה האזרחי החילוני של המדינה , שמומש בתחומים רבים אחרים . הם פוגעים בעקרונות הגלומים בהכרזת העצמאות , שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל , ובה הוכרז כי היא תהיה מדינה מודרנית ולא דתית , מדינה ה"מושתתת על יסודות החירות , הצדק והשלום" ש"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת , גזע ומין" ו"תבטיח חופש דת , מצפון , לשון , חינוך ותרבות . " בשום פסקה במסמך הזה אין רמז לחלוקת האזרחים מכוח חוק לעדות דתיות , תוך כפיפ 3 ת מלידה עד פטירה לשיפוט דתי מכוח חוק מדינה מחייב , וזאת בתחום הנוגע לחייהם האישיים והפרטיים ביותר ובכל תחום אחר , וגם לא שהשיפוט הזה יהיה מנותק מהחוק האזרחי ומערכי השוויון המשמשים אבן יסוד לכל שיטה דמוקרטית . ההבטחה הגלומה בהכרזת העצמאות לקיים "שוויון מלא לכל אזרחיה ללא הבדל מוצא גזע , דת ומין" לא התממשה , ותחום המעמד האישי ממחיש זאת : בהבחנה המבדילה בין אזרחי ישראל לפי שייכות מלידה לעדה דתית ובאפליה לרעה במעמד האישה הנשואה , בזכויותיה כאדם ריבון , ובהכפפתה לדינים , שנתפסים בעיני רבים כדינים משפילים וארכאיים . יתר על כן : מדינת ישראל , שהיא עצמה היתה במידה רבה תוצר של תהליכי מודרניזציה וחילון שפקדו את העם היהודי , לא השלימה את עיצובה כישות ממלכתית חילונית כי היא דחתה את קבלת החוקה כאמור בהכרזת העצמאות . עקב פשרה פוליטית שנרקמה עם קום המדינה ( ר' סטטוס קוו בענייני דת במדור זה ) והתמידה בעיקרה עד היום , בזכות הסכמים קואליציוניים , נעשה התחום החיוני של חוקי המעמד האישי למרכיב תיאוקרטי בולט במבנה החילוני הכללי של המדינה . בסמוך להקמת המדינה פורסמה "פקודת סדרי השלטון והמשפט" , ( 19 . 5 . 1948 ) והיא החוק מס' 1 לחוקי מדינת ישראל , אשר אימצה את החוק האזרחי והפלילי שנהגו בארץ עד קום המדינה , וכן את החלוקה לעדות דתיות , שהיתה נהוגה בארץ
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|