|
|
Page:432
כולל המונח גם יהודי שהמיר את דתו ונטבל לנצרות – אך רואה ומרגיש את עצמו כיהודי מבחינת לאומו למרות המרת דתו ? לשון אחר : מהו המבחן אשר ינקוט בית המשפט בבואו לפרש את המונח "יהודי" המופיע בחוק השבות : מבחן דתיהלכתי או מבחן חילוני ? הפרדוקס היה , שלפי המבחן ההלכתי – לדעת כל השופטים – נחשב העותר יהודי , והמבחן הזה היה מחייב את עשיית הצו על תנאי החלטי . על דעת כל השופטים קבע בית המשפט , כי אין מבחן אחיד למונח "יהודי" בחוקי ישראל , וכי ייתכנו מבחנים שונים בחוקים שונים . כך נקבע , כי בהבדל מ"יהודי" בחוק שיפוט בתי דין רבניים ( נישואין וגירושין , ( תשי"ג , 1953 – מונח שיש לתת לו מובן דתי–הלכתי – מובנו של "יהודי" בחוק השבות , תש"י , 1950 – הוא חילוני . כדברי השופט זילברג : ... " לא הרי היהודי האמור בחוק השבות כהרי היהודי האמור בחוק שיפוט בתי דין רבניים . האחרון מובנו דתי , כהוראה המוקצית לו בדיני ישראל . הראשון מובנו חילוני , כהוראתו הרגילה בלשון בני אדם ; " וכך נפסק כי רופאייזן , על פי מבחן לאומי לא הלכתי , אינו נחשב יהודי לצורך חוק השבות . בדעת מיעוט חולק השופט חיים כהן על המבחן האובייקטיבי וקובע כי לדידו , מי שמצהיר בתום לב שהוא יהודי , יירשם כיהודי . למרות שהתוצאה היתה זהה מבחינת עמדותיהם של כל השופטים , ביטא השופט כהן את העמדה הלאומית החילונית , שבה דגל גם דוד בן–גוריון , בצורה הברורה והחדה ביותר . בהקמת המדינה הוא רואה מאורע מהפכני בתולדות עם ישראל , המחייב שינוי ערכים ורוויזיה של המחשבה הגלותית , שלה הורגלנו מאות בשנים . לפיכך מחייב שינוי זה , לדעתו , לקבל כל מי שמצהיר בתום לב ובכנות שהוא יהודי . משנקבעה הבחנה חדה וחלקה זו בין הפירוש ההלכתי לבין הפירוש החילוני למונח "יהודי , " צפה ועלתה מאליה השאלה : מה דינו של מי שאינו נחשב יהודי על פי ההלכה , משום שנולד לאם שאינה יהודייה – אך טוען כי על פי מבחנים חילוניים הוא יהודי ? השאלה הזאת עולה בתגובתו של פרופ' גד טדסקי , משפטן מהולל , איש האוניברסיטה העברית , לפסק הדין בפרשת רופאייזן , והוא משיב עליה כדלקמן : "בפרשנו את חוק השבות לפי מבחנים הראויים לו , כלומר מבחנים חילוניים ולא הלכתיים , נראה לנו שיהדותו של בן לאב יהודי אינה נופלת , א–פריורי , מיהדותו של בן לאם יהודייה . אם אדם כזה מרגיש את עצמו יהודי עד כדי רצון לעלות ארצה כיהודי , האם לא יהיה ראוי להיחשב כיהודי בעיני חוק השבות . " ? לעמדתו של פרופ' טדסקי היו תומכים רבים וביניהם דוד בן–גוריון וחברי כנסת רבים מהמפלגות הלא–דתיות . השאלה "מיהו יהודי" התעוררה מחדש עקב בג"ץ 58 / 68 שליט נ' שר הפנים , שבו ביקש העותר מבית המשפט שיורה לפקיד מרשם האוכלוסין לרשום את ילדיו , בנים לאם לא יהודייה וחסרת דת , כ"בני הלאום היהודי וחסרי דת . " במהלך המשפט עשה בית המשפט , בהרכב של תשעה שופטים , צעד בלתי שגרתי : הוא פנה לממשלה בהצעה להסיר את עצם העילה לוויכוח על ידי השמטת הפריט "לאום" מפריטי מרשם האוכלוסין ; אך ב24– בנובמבר 1968 דחתה הממשלה את ההצעה ובית המשפט נאלץ להכריע בסוגיה . ( בשנת 2000 קיבלה אמנם ועדת הפנים של הכנסת החלטה למחוק את סעיף הלאום מתעודת הזהות , אך ההחלטה לא התממשה ( . השופטים נחלקו בגישתם לבעיה שעמדה בפניהם , בעיקר בכל הנוגע לעצם השאלה העומדת להכרעה שיפוטית . דעתם של שופטי הרוב היתה ש"מיהו יהודי " ? אינה הבעיה והם ציוו על רישום ילדי העותר שליט כיהודים מבחינת הלאום , מכוח דיני המשפט המנהלי . בסופו של דבר היתה לפרשת שליט השפעה מכרעת על חוק השבות . בעקבות ההחלטה , והאיום של המפלגות הדתיות לגרום למשבר קואליציוני , הגישה הממשלה הצעת חוק לתיקון חוק השבות , שמטרתה לקבוע הגדרה דתית–הלכתית למונח " יהודי . " הצעת החוק עברה כמה שינויים , עד אשר נתקבלה בכנסת במארס 1970 כתיקון לחוק השבות . תיקון זה בא לתת לראשונה הגדרה סטטוטורית למונח "יהודי , " בסעיף ) 4 ב ) לחוק השבות , תש"י , 1950 – וזו קבעה בפשטות "לעניין חוק זה , יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר , והוא אינו בן דת אחרת . " מצד שני הורחבה הזכות המוקנית בחוק השבות גם לצאצאיהם של יהודים . קבלת ההשקפה ההלכתית–האורתודוקסית , שלפיה הדרך היחידה להצטרף לעם היהודי לאדם שעל פי מוצאו אינו יהודי היא דרך הגיור , לא זו בלבד שלא פתרה את הבעיה , אלא יצרה שלל בעיות חדשות . הענקת הכרה לגיורים אורתודוקסיים בלבד ושלילתה מגיורים רפורמיים או קונסרבטיביים , לא זו בלבד שהיא מעניקה סמכות בעניינים אזרחיים לממסד הדתי , היא גם יוצרת סלע מחלוקת בין ישראל לבין הרוב המכריע של יהודי התפוצות . יתר על כן , גם לאחר תיקון החוק לא בא קץ להידיינות , ושאלת הגיור הלא–אורתודוקסי ממשיכה להיות שנויה במחלוקת פרלמנטרית וציבורית . סעיף 4 א ( א ) לחוק הרחיב באורח מוחשי את מעגל האנשים הרשאים ליהנות מזכויות עולים ואזרחים בקובעו , כי "הזכויות של יהודי לפי חוק האזרחות , וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר , מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי , לבן זוגו של יהודי , ולבן זוגו של ילד ושל נכד של יהודי ; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצונו . " סעיף זה הושפע בניסוחו מההגדרה הנאצית של יהודים , בבחינת , מה אלה גזרו על נכדו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|