|
|
Page:424
בזכות . תיאוקרטיות קיצוניות נעלמו מן העולם , אך בכמה מדינות בעולם המוסלמי כגון איראן , סודאן , ערב הסעודית ואפגניסטאן בתקופת שלטון הטליבאן מתקיימים משטרים שניתן לכנותם 'חצי תיאוקרטיים . ' הדיקטטורה החילונית–האבסולוטית . עם התמוטטות המשטרים הטוטליטאריים–הקומוניסטיים במזרח אירופה שבק חיים גם הדגם החילוני–האבסולוטי באירופה ( אם כי הוא מתקיים בדרך זו או אחרת בסין , בצפון קוריאה ובקובה . ( משטרים אלה דגלו באופן רשמי בהפרדה בין דת למדינה , אך הלכה למעשה הפרדה שכזו לא התקיימה . האידיאולוגיה הקומוניסטית לא יכלה לקבל הפרדה בין דת למדינה , הפרדה שביסודה התפיסה כי הדת היא עניינו הפרטי של האדם והמדינה צריכה להיות ניטרלית בענייני דת . בפועל התערבו המשטרים הקומוניסטיים התערבות מאסיבית בענייני דת וכנסייה , והם עשו זאת גם באמצעות כוח ודיכוי . הפעילות הדתית הוגבלה מאוד : אלפי כנסיות , מסגדים ובתי כנסת נהרסו ; מוסדות דת נסגרו ; שיעורי דת בבתי ספר בוטלו ונאסרו , ומאמינים רבים הופלו ונרדפו . עם זאת , הגוש הסובייטי לא היה מונוליטי בסוגיית הדת והמדינה . באלבניה הסטאליניסטית הוצאה הדת אל מחוץ לחוק ואילו בפולין התקיים דו–קיום בין המשטר הקומוניסטי לכנסייה הקתולית . הדגמים הדמוקרטיים דגם הכנסייה הרשמית . בין המדינות הדמוקרטיות ניצבות מדינות שיש בהן כנסייה רשמית בקצה הדתי של הרצף הדתיהחילוני . במדינות אלו – אנגליה , סקוטלנד , פינלנד , נורווגיה , יוון וקפריסין – המדינה מכירה רק בדת אחת ובכנסייה אחת כ'רשמית' או 'לאומית . ' מעמדה הרשמי של הדת ממוסד , והכנסייה היא במובן מסוים רשות של המדינה . המדינה מעורבת על פי חוק בענייני הכנסייה , והכנסייה ממלאת תפקידים ממלכתיים . יצוין , כי גם בדגם זה , מקור הסמכות העליון – גם לכנסייה – הוא המדינה האזרחית , החילונית במהותה . אנגליה היא דוגמה מובהקת למדינה שבה יש כנסייה רשמית – הכנסייה האנגליקנית . המלך או המלכה הם הממנים רשמית את הבישופים של הכנסייה , והם עושים זאת בהתאם להמלצת ראש הממשלה . כללי הכנסייה חייבים לקבל את אישור הפרלמנט . כך למשל ב1992– אישר הפרלמנט את המלצת הכנסייה למנות גברים גרושים לכמרים , וב1994– שוב אישר הפרלמנט את מינוין של נשים לדרגות כמורה נמוכות . עם זאת , במציאות , מעמדה הרשמי וההגמוני של הכנסייה נחלש והולך עם השנים . הפרלמנט מעורב פחות ופחות בענייני הכנסייה . בהתאם לחוק הרפורמה בחינוך מ , 1988– החינוך הדתי בבתי הספר הוא 'נוצרי בעיקרו' והתפילה היומית היא 'נוצרית במובן הרחב' אך אין הם עוד אנגליקניים בהכרח . בטקסים רשמיים המגמה היא לערב נכבדים לא רק של הכנסייה הרשמית אלא גם של דתות וכנסיות מרכזיות אחרות ( כגון קתולים ויהודים . ( המדינה אף מממנת בתי ספר פרטיים דתיים של כל הכנסיות והדתות . גם גישה חופשית לאמצעי התקשורת הממלכתיים יש לכל הדתות ולא רק לדת הרשמית . דגם ההפרדה . בדרך כלל במשטרי הפרדה המדינה מכריזה על עצמה בחוקתה : 'חילונית' ( במובן של לא דתית ולא בהכרח אנטי–דתית ) ו'ניטרלית , ' או שהיא מכריזה במפורש על 'עקרון ההפרדה . ' בארצות הברית החוקה אינה אומרת דבר מפורש על ' הפרדה' וגם לא על 'חילוניות' ו'ניטרליות' של המדינה . ההפרדה בארצות הברית נובעת מפרשנות שניתנה לחוקה , פרשנות הנשענת גם על הערכת רצונם של 'האבות המייסדים . ' הפרדת דת ומדינה נהוגה בצורה זו או אחרת , מלבד בארצות הברית , גם בצרפת , הולנד , ויילס , הקנטונים של ז'נבה ונוישאטל בשווייץ ובמקצת המדינות הפוסט–קומוניסטיות . היסטורית , שורשיה של הפרדת הדת מהמדינה יכולים להיות בתפיסה האוהדת את הדת ( כמו בארצות הברית ) או בהשקפת עולם העוינת את הדת ( כמו בצרפת . ( עם זאת בחלוף הימים ייתכן ש'ההפרדה האוהדת' תיעשה לאוהדת פחות , ו'ההפרדה העוינת' – לעוינת פחות . בכל משטרי ההפרדה לחקיקה הממלכתית יש מטרות חילוניות וניכרת המגמה שלא לפגוע בכל דת שהיא ושלא להפלות אחת מהן , ועוד מוסכם במשטרי ההפרדה כי אין המדינה רשאית להיות מעורבת בדת או בארגון מלכת בריטניה , אליזבת השנייה , נפגשת עם הארכיבישוף מקנטרברי . במדינות דמוקרטיות שיש בהן כנסייה רשמית , מקור הסמכות העליון הוא במדינה האזרחית , החילונית במהותה . ראש הכנסייה האנגליקנית והבישופים שלה מתמנים בידי המלך או המלכה , על פי המלצת ראש הממשלה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|