|
|
Page:409
יום הניצחון על גרמניה הנאצית – תשעה במאי יאיר צבן חגיגת יום הניצחון על גדול אויביו של העם היהודי בכל הזמנים לא היתה נחלתו של הציבור הישראלי בכללותו מעולם : בראשית ימי המדינה חגג אותה בעיקר השמאל , ומאז גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר , בשלהי המאה , חגגוה בעיקר העולים החדשים . אמנם בשנת , 1945 ביום הניצחון עצמו , חגג "היישוב" את הניצחון בשמחה רבה , אבל רק בשנת , 1995 במלאת חמישים שנה לניצחון , שולב יום הניצחון בלוח המועדים הרשמי של מדינת ישראל . מקורותיו של החג את הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה מציינים במדינות המערב ב8– במאי , ואילו במזרח אירופה חוגגים אותו ב9– במאי . בראשית מאי 1945 הוסכם בין צבאות המערב לצבא האדום שב7– במאי יגישו מפקדי הוורמאכט את כתב הכניעה לפיקוד האנגלו–אמריקני בריימס שבצרפת וב8– במאי – לפיקוד הסובייטי בברלין . הוסכם שהידיעה על הטקסים תפורסם במוצאי 8 בחודש , וה9– בו יוכרז יום חגיגת הניצחון . נסיבות שונות גרמו שבמערב הקדימו וחגגו ב8– במאי ואילו בברית המועצות חגגו כמוסכם ב9– במאי . גם במערב , ובייחוד בלונדון , היו גילויי שמחה גדולים , אבל בברית המועצות היתה השמחה אדירה והחגיגות נמשכו שלושה ימים . את חוויית השמחה בברית המועצות העצימו תחושת ההקלה העצומה שחשה מדינה ששילמה מחיר–דמים כבד מנשוא במלחמה 25 – מיליון קורבנות – והגאווה הרבה על חלקו המכריע של הצבא האדום בניצחון . בשנים שלאחר מכן הנמיכה ההנהגה הסובייטית , משיקוליה שלה , את פרופיל החגיגות . רק במלאת עשרים שנה לניצחון נקבע שוב ה9– במאי ליום שבתון , שבמרכזו מצעד צבאי גדול . במערב , ובייחוד בבריטניה , המשיך יום שביתת הנשק במלחמת העולם הראשונה , 11 בנובמבר , להיות היום שבו מתייחד הציבור עם החיילים שנספו במלחמות השונות , ואילו טקסי יום הניצחון , ב8– במאי , היו צנועים יותר , למעט בשנים שציינו עשרות שנים לניצחון . במלאת 60 שנה לניצחון צוין המועד באירועים חגיגיים במדינות המערב , וגולת הכותרת שלהם היתה הטקס הממלכתי במוסקבה , שבו השתתפו כחמישים ממנהיגי העולם , ובהם נשיא ארצות הברית וקאנצלר גרמניה . יום הניצחון בארץ ביום הניצחון עצמו פרצו ברחובות הערים , בכל רחבי הארץ , גילויי שמחה אדירה על סיום המלחמה . ב8– במאי פרצו המונים לרחובות , הלימודים בבתי הספר הופסקו , מפעלים רבים נסגרו ועובדיהם הצטרפו לחוגגים ובכיכרות הערים הגדולות הותקנו יותר ויותר לתהלוכות הישגים , שבהן הציגו מפעליה של חברת העובדים וחברי ההתיישבות העובדת את הישגיהם . מפלגות השמאל , "אחדות העבודה" ( עד איחודה עם מפא"י ורפ"י בשנת , ( 1968 מפ"ם ומק"י , הופיעו בהפגנות אלו בסיסמאות רדיקליות יותר . בסיסמאות , ובנאומים שנלוו אליהן , באו לידי ביטוי עיק D י דרכן של כל אחת מהן , בכל תחומי החיים כמעט , מתביעות של איגוד מקצועי בתחומים של שכר , תוספת יוקר ואבטלה ועד תביעות לשוויון מעמדן של הנשים , לחתירה לשלום עם מדינות ערב ולשוויון לאוכלוסייה הערבית . הכרסום הנמשך בכוחם של האיגודים המקצועיים , בארץ , כמו ברוב ארצות המערב , והמשבר הרעיוני שפקד חלקים רבים בשמאל הסוציאליסטי , גם בהשפעת ההתרחשויות בברית המועצות וקריסתה , באו לידי ביטוי גם בירידת מניותיו של אחד במאי ( ר' הערך עלייתה ושקיעתה של תנועת העבודה הישראלית , במדור זה . ( בשלהי המאה ה20– הלכו הפגנות ההסתדרות ודעכו . ההפגנה ההמונית האחרונה שארגנה ההסתדרות לרגל אחד במאי התקיימה ב1988– בתל–אביב . חד"ש המשיכה לקיים עצרות הפגנה בעיקר בנצרת ובחיפה . במפנה המאות התעוררו תנועות נוער הסתדרותיות לפעילויות שונות סביב אחד במאי – מלימוד תולדותיו של החג ודיונים רעיוניים ועד לעצרות הפגנה . הפעילויות האלה היו ביטוי נוסף לתופעה מקפת יותר של מעורבותן של תנועות נוער במאבקים חברתיים . יחד עם כך מנסים ותיקי אחד במאי לשמר את זיכרונות החג בכינוסים עיוניים ובמפגשי שירה נוסטלגיים , ויש ביניהם שמביעים פליאה על אובדן הרלוונטיות של אחד במאי , דווקא בתקופה שבה האתגר להבטיח קיום בכבוד , המבוסס על יום עבודה של שמונה שעות , נעשה פחות בר השגה וקשה יותר ויותר לעמוד בו . גם בראשית המאה ה21– נותר אחד במאי בלוח השנה הישראלי כ"יום בחירה , " משמע : אחד משני הימים שרשאי עובד להיעדר בהם מעבודתו כביום חופשה בתשלום .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|