|
|
Page:393
לעולם החדש אונייה ושמה מייפלאואר . היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה . אבל תאב אני לדעת , אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת ; וכמה אמריקנים יודעים זאת ; ... והנה יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה לפני הפלגת מייפלאואר יצאו היהודים ממצרים – וכל יהודי בעולם ... יודע בדיוק באיזה יום יצאו : בחמישה עשר בניסן ; וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים : מצות , ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן ... ומספרים ביציאת מצרים . ... והם מסיימים בשני מאמרים : השתא עבדי , לשנה הבאה בני חורין . השתא הכא , לשנה הבאה בירושלים , בציון , בארץ–ישראל . " בן–גוריון יכול היה לומר את הדברים האלה לחברי הוועדה משום שסיפור יציאתו של עם ישראל ממצרים היה לאחד מנדבכיה המרכזיים של התרבות האנושית הכללית . ואולם , יותר מכך , הוא היה למיתוס מכונן בעם היהודי , שגם לעת מודרנה וחילון , אף אם שינה דמותו , לא נס ליחו . מיתוס זה הזין את עוצמתו של החג , ששיאו בראשיתו , ב"ליל הסדר , " ובמרכזו ההגדה , שהיא הציר שסביבו מתארגנת החגיגה המשפחתית , ודאי מן הוותיקות בעולם . ליל הסדר , וצירו – ההגדה , שילבו במהלך הדורות צירוף נדיר של רציפות והתחדשות . סיפורה של ההגדה ממחיש זאת . כבר בזמנים קדומים עורר נוסח ההגדה שאלות שפרשנים נזקקו להשיב עליהן , בייחוד מתקופת רש"י ותלמידיו ואילך . יותר מחמש מאות פרשנים פירשו את ההגדה . אביגדור שנאן רואה בפרשנות המסועפת "תהליך של רה–אינטרפרטציה של ההגדה והתאמתה לתפיסות חדשות ומתחדשות . " דבר זה נעשה לא רק בידי הפרשנים , אלא גם בידי המאיירים . דווקא המאיירים הם שהגנו על "כבודו האבוד" של משה והחזירו לו את מעמדו באיוריהם . ההגדה נחשבת ליצירה יהודית פופולרית ביותר . מאז המאה ה15– הופיעו יותר מ 2 , 700– מהדורות שונות בשפות שונות . זוהי גם היצירה המעוטרת ביותר . עיטורי יצירות דתיות אחרות , החל במקרא , זכו להתנגדויות של רבנים . לא כן ההגדה . הגדות מעוטרות הופיעו כבר בתקופת כתבי היד , וכמובן , בתקופת הדפוס . עם התפתחות ההשכלה והתגברות תהליכי החילון גבר העניין במחקר ביקורתי של ההגדה ותולדותיה ונעשו ניסיונות ראשונים להכניס שינויים בנוסח ההגדה . הדבר בלט בייחוד עם הופעת תנועת הרפורמה , ששימרה את מעמדו המרכזי של חג הפסח , אך חתרה לשנות כמה מדפוסיו ברוח התיקונים הכלליים שאימצה . על עוצמת נוכחותו של חג הפסח בתודעה הלאומית מעידה התופעה שהיו רפורמטורים רדיקליים , שעם התפשטות תנועת הרפורמה באירופה המליצו להתנתק מכמה סמלי יהודיות שהחזיקו מעמד תקופה ארוכה , אבל גם הם נזהרו מלפגוע בסמליו של חג הפסח . משה בריק , למשל , מלומד והוגה דעות רדיקלי , שהמליץ על תפילה בגילוי ראש ( כי הסרת הכובע היא ביטוי למתן כבוד , ( ועל ביטול דיני הכשרות והמרת השבת ביום ראשון , אפילו הוא קרא לאכילת מצות בפסח , אם כי לא הסכים לאיסור אכילת חמץ . כבר במאה ה19– החלו ניסיונות לנצל את מסורת ההגדה ותבניתה כדי להביע השקפת עולם . ב , 1882– למשל , הופיעה באודסה הגדה בכותרת "סדר הגדה למלמדים , כמנהג ליטא , פולין , רייסען , גאליציען ורומיניה , " שכתב ברוח משכיליתפארודית לוי ראובן זימלין ובה נכללה ביקורת חריפה על פרנסי הקהילה המשלימים עם היות ה"חדר" בסיס ההוראה והחינוך של הילדים . בשנת , 1907 כשפרסם איחוד הרבנים הרפורמיים של ארצות הברית את "הגדת האיחוד" מתוך כוונה לעודד בין הרפורמים עריכת סדר בחוג המשפחה ולא רק בבית הכנסת ברוח התנועה הרפורמית , הוא השמיט מתוך ההגדה המסורתית את אותם קטעים שנתפסו כסותרים את העקרונות ההומניסטיים של התנועה הרפורמית ( תיאור מכות מצרים , "שפוך חמתך" וכיו"ב , ( אך שימר את המסגרת המסורתית ביסודה . עם עלייתן של התנועות היהודיות הלאומיות , החילוניות , על בימת ההיסטוריה היה חג הפסח לאבן שואבת לכל מי שביקש לשלב באורח חייו החילוני את הסמלים המסורתיים העתיקים שעל פיהם חונך בילדותו . הטקס הביתי , שאינו מחייב הליכה לבית הכנסת ותכניו וסמליו עמוסים רגש לאומי , שימש היטב חילונים שערערו על המסורת העתיקה אבל ביקשו לשמר את זהותם היהודית . גם מי שלא הקפיד על איסור חמץ , מצא לנכון , לעתים , בעיקר במסגרות ציבוריות חוץ–משפחתיות , לייצר נוסח אחר של הגדה . ב1886– השתמשו חוגי מהפכנים יהודיים בווילנה בתבנית ההגדה והתקינו נוסח משלהם , שהיה בו עירוב בין פאתוס סוציאלי לפארודיה סאטירית . את בית העבדים דימו בהגדה זו למשטר הקפיטליסטי , ואת הגאולה , את היציאה ממצרים – למהפכה הסוציאליסטית . ההגדה הזאת , שהודפסה בלונדון , שימשה בסיס למהדורות נוספות , דומות אך שונות , ובין השאר , להגדה מפורסמת שהפיק ה 4 Q" נד" בז'נבה בשנת . 1900 במאמרו המקיף "פסח ארץ–ישראלי" כותב מוקי צור : " בסדרי הפסח של מהפכנים יהודיים הוחלף הטון המדרשי , הפדגוגי והממוסד בטון של תקוות מהפכה , השואבת את כוחה מסיפור יציאת מצרים . ... יציאת מצרים פורשה כביטוי למרד עבדים המקביל למרד הפועלים האוניברסלי . " המהפכנים והרפורמים המירו את הטקסט המסורתי של ההגדה בטקסט חדש , או צנזרו את הישן .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|