|
|
Page:387
של החג ניתן לו , לפי המגילה , על שם הפור – הגורל – שהטיל המן לצורך קביעת מועד השמדתם של יהודי פרס . המן , צורר היהודים , הוא "בן המדתא האגגי , " ואילו הגיבור החיובי–היהודי – שעמו מזדהים קוראי הסיפור – הוא "מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני , " כלומר , מזרעו של שאול המלך . העימות בין האגגי–העמלקי לימיני–היהודי מסתיים בניצחון מוחץ של היהודים ומה שלא צלח בידי שאול צלח בידי צאצאיו . לסיפור המגילה אופי עממי , ססגוני , בנוסח סיפורי הרמון מסוגם של סיפורי אלף לילה ולילה ודקאמרון . שם האלוהים אינו מוזכר בו כלל , גם לא שום נס מן השמים . מבחינה זו קלה יותר דרכו של הקורא החילוני בנתיבי המגילה מאשר בכתובים מסורתיים אחרים . אמנם קיימת בה תפיסה עמוקה של שנאת ישראל : "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" ( ג , ח , ( אך רקעה ההיסטורי , אם הוא קיים , מעורפל ; שכן , לא ברור אם סיפור מגילת אסתר והחג הנובע ממנו מתייחס לאירוע היסטורי שהתרחש במציאות , בגולה . ייתכן שחג הפורים אינו אלא תוצר של השפעה פרסית בעלת אופי קרנבלי ומגילת אסתר היא סיפור פיקטיבי שמטרתו "גיור" הסיפור הנוכרי והתאמתו למסורת היהודית . רוב החוקרים מסכימים כי אין לסיפור בסיס היסטורי : לא זו בלבד שבשום מקור היסטורי אין זכר לסיפור דומה , אלא אפילו שמו של אחשוורוש אינו נזכר כלל ברשימת מלכי פרס . יתר על כן : מלכות פרס היתה הידידותית ביותר לעם ישראל מבין הממלכות של הזמן העתיק , דבר העומד בסתירה לאווירה המתוארת במגילה . על מקורו של החג הועלו במחקר , במהלך מאתיים השנים האחרונות , השערות רבות , ועדיין לא הגיעה המחלוקת בסוגיה הזאת לכלל הכרעה . קביעת החג באמצע החודש , כשהירח במילואו , מעידה , בין השאר , שהוא היה ביסודו חג טבע . הסוברים כי קיימות השפעות זרות על החג מציינים את החג הפרסי הפרודיגן , שהיה מעין יום זיכרון שבו ביקרו בקברי הנפטרים , ערכו לכבודם סעודה והניחו מנות לנפטרים . צום אסתר , שהפך לתענית אסתר , משקף , לפיכך , את תקופת האבל . לפי השערה אחרת , משקף הסיפור את ניצחונם של אלי בבל מרודך ואשתאר ( מרדכי ואסתר , ( על אלי עילם , חומבה וקירירישה ( המן וזרש , ( ויש הסבורים שראשיתו של מועד זה נעוצה בחגי השוויון האליליים הקדומים , חגי הטבע 25 ) במארס . ( ומכאן שאולי יש ביסוד החג שרידים של חגיגות קדומות שציינו את סיום החורף ואת ראשיתו של האביב . המאבק בין כוחות המוות ( חורף ) לבין כוחות החיים והצמיחה ( אביב , ( בתוך כדי הריגת סמלי הרשע ( השעיר לעזאזל , המן , ( שזכה להאנשה בדמויות פסבדו–היסטוריות . אופייני לחגיגות אלו , שנחוגו לאחר צום בעל היבטים סימבוליים–מאגיים ( מוות סמלי , ( הוא המעבר לחיים חדשים המתבטאים בשתיית יינות , שמחה והוללות , ובתקופה מאוחרת יותר ( ימי הביניים המאוחרים , כנראה בהשפעה נוצרית ) גם בשימוש בתחפושות . פורים נעשה אפוא לקרנבל היהודי , שבו נרמזו אלמנטים של הוצאת החיים ממסלולם הרגיל , וביטול , לזמן קצוב , של המחיצות ההייררכיות בין בני האדם ושל הניגודים החברתיים . האקסצנטריות אף היא אופיינית לקרנבל , וכך גם הצחוק , הקשור במוצאו לצחוק הפולחני : צחקו לשמש ( אל עליון ) ולאלים האחרים וחירפו אותם כדי לאלצם להתחדש . על כן כל דימויי הקרנבל מאחדים בתוכם את שני קוטבי התחלופה והמשבר : לידה ומוות , ברכה וקללה , ושימוש בבגדים וכלים בהיפוך שימושם המקורי . בספר חשמונאים ב , ' שנערך ככל הנראה באמצע המאה הראשונה לפסה"נ , נאמר כי בי"ד באדר נחגג "יום מרדכי . " אין בידינו ידיעה מובהקת כיצד ומתי נהפך "יום מרדכי" לחג הפורים . מבחינה היסטורית מסתבר , כפי שצוין במסכת מגילה , כי אנשי כנסת הגדולה סירבו לכלול את מגילת אסתר בכתבי הקודש , כפי שסירבו קודמיהם לקבוע את החג בארץ–ישראל . בשלב מסוים , כך גורסים חוקרים שונים , הוסכם על אימוץ החג , שהעלילה שעליה הוא מתבסס מתרחשת כולה בגולה , ואז חיפשו תוכן דתי–לאומי לחיזוקו . לכן קבעו כי יש לקרוא את המגילה ( פעמיים , בליל החג וביומו , ( וכעבור זמן , בימי הגאונים , תוקנה תפילה לזכר הנס וחוברו פיוטים שונים , שכמה מהם שולבו בסדר התפילה לחג הפורים . אשר למועד החג , הנהיגו חז"ל שבערים מוקפות חומה – כשושן וכירושלים – יוחג פורים בט"ו באדר , יום "שושן פורים . " מבחינת ההלכה , פורים אינו נחשב ל"יום טוב , " ולמרות זאת הוא כבש לו מקום נכבד בלוח השנה העברי . רוב מנהגי חג הפורים הם מנהגים עממיים ולא דתיים . כך , למשל , סעודת פורים היה תמיד חג המוציא את החיים ממסלולם הרגיל ומשמש הזדמנות לשמחה והוללות , מעין קרנבל יהודי . בתמונה : תהלוכת ה'עדלידע' בחולון בשנת 2003
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|