|
|
Page:368
מקורות החג / עליזה שנהר חג הסוכות היה , כנראה , החג החשוב ביותר בימי הבית הראשון וגם בימי הבית השני נשמר לו מעמד חשוב . ביסודו , כמו ה : גלים האחרים , פסח ושבועות , הוא חג חקלאי , שהיה מקובל , כנראה , על הכנענים . אופיו החקלאי בא לידי ביטוי בין השאר באזכורו בספר שמות : "וחג האסיף בצאת השנה באוספך את מעשיך מן השדה" ( כג , טז ) וכן "וחג האסיף תקופת השנה" ( לד , כג . ( החג , שהיה בעל אופי פולחני–אלילי והיו בו , מן הסתם , הילולות של עובדי אדמה , הלך ו"התמסד" וקיבל צביון חדש . מרכזיותו של חג הסוכות באה לידי ביטוי בספר במדבר ; שם הוא מכונה "חג" סתם ומספר הקורבנות שהקריבו בו על המזבח היה הגדול ביותר בהשוואה לשני הרגלים האחרים . החג , שנחוג "בצאת השנה" בלשון ספר ויקרא , ציין הן את סיום השנה והן את ראשיתה , מעין ראש לשנה . הוא סימל את ראשית עונת הגשמים , שהיא ראשית תחיית הטבע והצמחייה , כלומר , את ניצחון כוחות החיים על כוחות הכליה , הקיץ והיובש . ספר ויקרא ( המיוחס לחוגים כוהניים ) מציין את משך החג ואת מנהג לקיחת ארבעת המינים : "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר , כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ו = מחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים" ( כג , מ . ( אלה פורשו בידי חז"ל כאתרוג , לולב , הדס וערבה . זו עדות נוספת לכך שהחג היה בעל אופי חקלאי ונעשה בו שימוש בצמחים בעלי משמעות סמלית . המקור הכוהני , המאוחר יותר , מבהיר את חובת הישיבה בסוכה ונותן נימוק היסטורי–לאומי , המקשר אותה ליציאת מצרים . לפי יחזקאל קויפמן ואחרים , "ההנמקה ההיסטורית של החגים ( פסח , שבועות וסוכות , ( שטבעה אותם במטבע ישראלי , היתה עניין לפולחן העממי . בטקס המקדשי כמעט שאין היא משתקפת . " על מקורה של הסוכה ועל מקומה במערכת הפולחנית קיימות בחקר המקרא גרסאות שונות . יש חוקרים הטוענים כי מצוות הישיבה בסוכה היא תוספת מאוחרת והם נסמכים , בין השאר , על דבריו של נחמיה , שלא נתקיימה מצוות הישיבה בסוכה מאז ימי יהושע בן–נון , עד שחידשוה הוא ועזרא . חוקרים אחרים מפנים את הדעת אל תהליך הפיכתו של נוהג שימושי – הצורך של עולי הרגל להקים לעצמם סוכות לימי שהותם בירושלים – למעשה פולחני שקיבל מעמד של מצווה . ויש גורסים כי הסוכה הפולחנית היא מעין סמל של "החתונה הקדושה : " סוכה פתוחה שבה הזדווגו האל ובת זוגו באורח סמלי , ואת מקומם ממלאים המלך ורעייתו , כדי להבטיח באורח מאגי את פוריות האדמה ( ירידת הגשמים . ( הסוכה נעשתה אפוא מעין חופה , סמל לחתונה , שהתמזגה בדירות–הארעי שהקימו עולי הרגל ונעשתה סמל החג ומצווה בפני עצמה , עד כדי כך שנקרא שמה על החג כולו , כפי שאנו מוצאים בספר דברים : " חג הסוכות תע = ה לך , שבעת ימים ... שבעת ימים תחוג לה' אלוהיך , במקום אשר יבחר ה , ' כי יברכך ה' אלוהי > בכל תבואתך ובכל מע = ה ידיך והיית אך = מח" ( טז , יג-טו . ( כאן מצטרף יסוד השמחה , שאינה עוד שמחת ההילולה היצרית של החקלאים על הצלחת היבול , אלא שמחת ההודיה לאל על ברכתו . אין הפולחן עוד בגדר פולחן עממי הנחוג בשדות , אלא הוא מרוכז במקום אחד , קדוש , אלוהי . החג עדיין דמוקרטי ונועד לכול : גם לגרים ולשוליים החברתיים–כלכליים ( יתום וגר . ( על מרכזיותו של החג ניתן ללמוד גם מהמסופר בספר מלכים א , ' על הצעדים שנקט ירבעם בן–נבט כדי לבדל את מלכות ישראל ממלכות יהודה . בצד יצירת מוקדי פולחן חדשים , בבית–אל ובדן , במקום זה , שבירושלים , הוא מחליט גם על העתקת חג הסוכות מהחודש השביעי ( תשרי ) לחודש השמיני ( מרחשוון . ( על חשיבות החג בחיי העם גם בתקופת הבית השני מעיד סיפורו של יוסף בן–מתתיהו על אלכסנדר ינאי , שכיהן כמלך וככוהן הגדול בעת ובעונה אחת , ונרגם באתרוגים בידי העם בשעה שניסך מים על המזבח בחג הסוכות . לפי בן–מתתיהו , זה היה הניצוץ שהצית את המרד העממי נגד ינאי . בין החוקרים שוררת מחלוקת בנוגע לתקפותו ההיסטורית של הסיפור וכן בנוגע לפרשנותו האפשרית , האם היתה זו מחאה נגד כהונתו של ינאי ככוהן גדול , או שמא היה זה הד למחלוקת בין הצדוקים לפרושים בנוגע לניסוך המים . דבר אחד אינו שנוי במחלוקת : יש כאן עדות נוספת על מעמדו המרכזי של חג הסוכות . אמנם , במקרא , בספר זכריה , נמצא רק רימוז מאוחר לתפילת הגשם בסוכות , אך קשה לשער כי בימי הבית הראשון לא התפללו על הגשמים בחג . שתיקת המקרא יכולה לנבוע כאן מן העובדה שלא ראו צורך באזכור מנהג שהיה רווח ושכיח בחברה , או , וזה סביר יותר , שהמעיטו וצמצמו בתיאור מנהגים בעלי אופי מיתי או מאגי . קרוב לוודאי כי טקסים ומנהגים עממיים רבים הקשורים בהורדת הגשמים חודשו משהתגבשה הדת בתקופת הבית השני , מתוך עידונם והכנסתם למסגרת : אמירת "הושע נא , " ניסוך המים , שמחת בית השואבה . במקום ההשפעה המאגית הישירה של האדם על הטבע ( השמים , ( לצורך הורדת הגשמים , מוצגת עתה עמדה של הודיית האדם לאלוהים ובקשתו להוריד גשמים . כך , מלבד מצוות נטילת הלולב , הטקס העיקרי הנוהג בזמן הבית השני הוא נענועי ארבעת המינים בעת אמירת ה"ה B ל . " פה ושם עדיין יש אזכורים בעלי אופי מאגי , כגון "לעצור רוחות רעות , לעצור טללים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|