|
|
Page:364
יום הכיפורים במדרג החשיבות , או במדרג הקדושה שבשיפוט הדתי , אין ספק שיום הכיפורים תפס ועדיין תופס את המקום הראשון . זה היה היום היחיד בשנה שבו נכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים . יש מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מאיזו תקופה נהג יום הכיפורים וכן סביב השאלה האם לא השתנתה מהותו של החג , מיום של פולחני שמחה ליום צום ואבל . ואולם אין מחלוקת על שגם בפתח התקופה המודרנית , תקופת ההשכלה והנאורות , ובעקבותיהן תקופת החילון , שמר יום הכיפורים על בכורתו . מקורותיו של יום הכיפורים / עליזה שנהר יום הכיפורים , החל ביום העשירי בחודש תשרי , הוא החג המקשר בין ראש השנה וסוכות ( המרכזי שבחגי תשרי , ( ולכן יש הרואים בו הכנה לחג סוכות : טיהור המקדש והעם לקראת חג הסוכות , בדומה לטקסי הכפרה שהיו נפוצים במזרח הקדמון . גם בספרות האכדית רווחים טקסי פיוס האלים על ידי טיהורו של הרע והרחקתו , בבחינת "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם " ... כנאמר בספר ויקרא ( טז , ל . ( יום מיוחד זה ( שבו היה הכוהן הגדול נכנס לקודש הקודשים בבגדי בד , מעלה קורבן עולה ומתוודה , שעה שכל העם מתענה ונמנע מאכילה ומשתייה , מרחיצת הנאה , מסיכת הגוף בשמן , מנעילת סנדלי עור ומיחסי אישות ) מייצג "מעין מוות" או ויתור סמלי על הקיום הפיזי , כדי להבטיח תחייה מחודשת . יום הכיפורים , במובן הזה , הוא גם עצירה סמלית של הזמן , כי כפרת העוונות משיבה את הזמן לאחור , לשנה הקודמת . עם תקיעת השופר במוצאי יום הכיפורים מתחילה העונה החדשה והחברה מתירה לעצמה את השמחה ואת ההוללות האופייניות לחג הסוכות . יום הכיפורים נזכר ברשומות היהודיות העתיקות כמועד מכלל מועדי ישראל , ולכן ניתן לשער שהוא לא היה יום צער ואבל בלבד אלא גם יום טוב , כמסופר במשנה , במסכת תענית : " לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים , שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין [ ם , [ כדי שלא לבייש את מי שאין לו , ובנות ירושלים יוצאות וחולות [ מחוללות ] בכרמים . " האם ריקודי הבתולות היו ריקודים פולחניים שנערכו בימי הצום ועינוי הנפש ? ייתכן שבימי קדם היה יום הכיפורים יום של שמחה על טיהור המקדש , על טיהור אישי מן החטאים ואולי גם בשל התחושה שניתן לשלוט בגורל ולהשפיע על חתימת גזר הדין . על פי המקורות המקראיים , עיקרו של יום הכיפורים במקרא הוא "עינוי הנפש , " כתנאי לכפרת עוונות , ואיסור כל מלאכה . הקרקע בעפולה , בלט מספרם של יוצאי ערים גדולות ( ורשה , וינה , פראג , ( שרחשו בהן חיי תרבות ערים ביותר . חלק מהם כבר היו דור שני או אף שלישי למשפחות יהודיות משכילות וחילוניות . כך ניתן להבין את המתכונת הייחודית של החג בקיבוץ הזה – נשף פומבי לתושבי עפולה וסביבותיה , הופעת מקהלה ששרה קטעים של מנדלסון ואנגל , בצד שירי חלוצים , הצגת קטעים דרמתיים , ובהם משל צ'כוב ועוד . למעט מקרים יוצאים מן הכלל , מתכונת זו של חג קהילתי לא היתה אופיינית למושבות ולערים . תכניו הדתיים ומרכזיותו של בית הכנסת בדפוסו המסורתי של החג הניעו את הקהילות החילוניות שקמו בארץ בתקופת "היישוב" לציין את החג על הבסיס הבלבדי של היותו פתיחה לשנה היהודית . חשוב לזכור כי העולים בעליות הראשונות היו רובם רווקים ורווקות , שבאו מבתים מסורתיים שהתקשו להינתק מזיכרון החג במשפחתם ובקהילתם בארץ מוצאם . אבל בשנות ה30– וה40– של המאה ה20– כבר גדל בארץ דור חדש , שלא צמח במשפחות מסורתיות , ורקע גידולו היה חילוני במובהק . בשנת 1931 הופיעה חוברת הדרכה של "הנוער העובד" שבה נעשה ניסיון לכוון את מדריכי התנועה לצקת תכנים חדשים , חקלאיים בעיקרם , בחגים מסורתיים כפסח , שבועות וסוכות . ואולם בחוברת זו נפקד מקומם של ראש השנה ויום כיפור . היה זה , כדברי אניטה שפירא , "ביטוי לקושי של ההתמודדות עם מועדים אלה . ... בתקופת המדינה–בדרך נעדרו חגים אלה כליל מסדר היום של תנועת הפועלים . אופיים הדתי המובהק והקושי לתת להם הנמקה רציונלית מנעו את האפשרות להסב את תוכנם , תוך שמירת המסגרת המסורתית , כפי שנהגו לגבי חגים אחרים . " במרבית הקהילות השיתופיות ( קיבוצים , מושבים ) הלכו והתגבשו מאז ימי היישוב דפוסים קבועים של קבלות–חג מיוחדות לראש השנה . תהליכי ההפרטה , הפוקדים רבות מהקהילות האלה , גרמו במקרים רבים להעתקת מוקד החג מהקהילה אל המסגרת המשפחתית . במהלך השנים התגבש היחס החילוני לראש השנה כחג של התחדשות וחשבון נפש , המסכם את השנה שחלפה ופותח שנה חדשה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|