|
|
Page:355
גרס שלא ניתן לקבוע בוודאות את זמן המוות המוחלט בטרם חלפו שלושה ימים לפחות ממועד הפטירה . קביעה זאת סתרה את עמדת ההלכה , האוסרת את הלנת המת ודורשת את קבורתו ביום פטירתו . בפולמוס הסוער , שארך כמה שנים , נטלו חלק , מצד אחד , רבני הדור ובראשם ר' יחזקאל לנדאו " ) הנודע ביהודה , ( " ומצד אחר , ראשי המשכילים , ובהם הרופא והפילוסוף מרקוס הרץ , יצחק אייכל , ממייסדי "חברת דורשי שפת עבר , " ויואל ברי"ל , מעורכי המאסף . מסכם חוקר ההשכלה והנאורות , שמואל פיינר : "עלתה כאן במלוא חריפותה השאלה האם האליטה הרבנית מסוגלת להתאים את הדת לעולם שבו התבונה , המדע וההומניזם מכתיבים את סדרי החברה ואת חיי האדם . " המחלוקת הסוערת והחריפה , מלווה בביטויי גנאי קיצוניים , הגיעה ל 9 צה ב , 1798– שעה שפרידריך וילהלם השלישי , מלך פרוסיה , פרסם צו שהפקיע את קביעת מועד המוות מידיהם של כוהני הדת והפקיד אותה בידיהם של הרופאים . דוגמה נוספת עניינה בסוגיה שעדיין לא ירדה מסדר היום הציבורי : נתיחת המת . פוסקי הלכה מנמקים את עמדתם , השוללת בדרך כלל את נתיחת המת , בשמירה על כבודו , והיא מתירה אותה רק מטעם של פיקוח נפש ( כאשר ניתוח כזה עשוי להציל חולה אחר שבאותה שעה עצמה נמצא בסכנת חיים . ( הגישה הזאת עמדה בסתירה חריפה לגישת מדע הרפואה , שלפיה ניתוחי מתים הם צורך בסיסי וחיוני מבחינת התפתחות מדע הרפואה ואין להעלות על הדעת לימודי אנטומיה ללא נתיחת מתים . אחד מחשובי הפוסקים במאה ה , 19– החת"ם סופר , הגדיל לעשות בפולמוס נגד נתיחת מתים וטען כי סטודנט יהודי לרפואה , שנועד לרפא חולים יהודיים , אין לו מה ללמוד מניתוחי גופות של נוצרים בבית ספר לרפואה , משום שהללו הם "אוכלי שקצים ורמשים , " ולא ניתן ללמוד מהם על הטיפול בגופם של יהודים , שאינם אוכלי שקצים . 5 ההתנגדות החריפה לנתיחת מתים מצד האורתודוקסיה יצרה מכשולים לא מבוטלים על דרך ההתקדמות של יהודים בשדה הרפואה והמחקר המדעי . בפולין , במחצית השנייה של שנות ה , 30– הציבה עמדת הרבנים בסוגיה הזאת את הסטודנטים היהודיים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ורשה במצב בלתי אפשרי : כאשר גברו הלכי הרוח האנטישמיים , הודיעו שלטונות האוניברסיטה של ורשה כי הקהילה הנוצרית תספק גוויות לניתוחי הסטודנטים לרפואה הנוצריים , והקהילה היהודית תספק גוויות לסטודנטים היהודיים . משמעות ההחלטה היתה ברורה : לנוכח סירובם המוחלט של הרבנים להתיר נתיחת מתים לא יכלו סטודנטים יהודיים להשלים את לימודי האנטומיה שלהם וממילא היה עליהם לנטוש את האוניברסיטה . רק באמצעות שיחוד ובדרכי הערמה הצליחו מנהיגי הסטודנטים היהודיים לעקוף את המכשול . ספק אם ניתן להמשיך כך יותר משנתיים–שלוש , ורק פרוץ המלחמה ב1939– שם קץ טראגי לפרשה . תהליכי המודרניזציה והחילון יצרו בתחום הזה שתי מגמות סותרות : מצד אחד 5 , הם גרמו להתקפדות ולהקצנה בחלקים ניכרים של הממסד הרבני , בעיקר באגפיו החרדיים , ומן הצד האחר – הם גרמו לחלקים אחרים ביהדות הרבנית לחפש דרכים ליישוב הרמוני יותר של המתח שבין ההלכה למדע הרפואה , בדרך כלל על ידי פרשנות חדשה וגמישה יותר להלכות הרלוונטיות . היום ניכרת בקרב רבים מדוברי ההלכה בישראל פתיחות לחידושים רפואיים , והגישה החיובית הזאת מתבססת על עקרונות הלכתיים ומצוות דתיות . כך , למשל , מוגדרת קדושת החיים ערך עליון , ומולידה מצוות שונות הנוגעות לפיקוח נפש . המצווה "רפא ירפא" חוברת לתפיסה יסודית של מעשה הבריאה , שעל פיה האדם נועד לשפר עולם לא מושלם , ו"אפילו אדם צריך תיקון . " בענייני הולדה המצווה של "פרו ורבו" היא עיקרון מנחה . אפילו היחס אל המחקר בעוברי אנוש הוא יחס תומך , בגלל התועלות הרפואיות האפשריות . שלא כגישה הנוצרית–הקתולית , הרואה ברגע ההתעברות של הביצית והזרע את תחילת קיומו של האדם ומתנגדת להתערבות אנושית במשפט הטבע האלוהי , מתייחסים פוסקי הלכה אל העובר בראשית התפתחותו כאל " מיא בעלמא" " ) מים בעולם , " כלומר אפילו בגדר עובר איננו , ( ועד שלא נולד אין לעובר מעמד שווה ערך למעמד האדם . לכך יש השפעה גם על הפסקות היריון , כי כאשר היריון מסכן את חיי האם מותר להפסיקו גם בשלבים המאוחרים ביותר , מפני ש"חייה קודמים לחייו . " המשפט הישראלי הוא משפט חילוני שכלליו נקבעים בחוקי עצרת מחאה נגד נתיחת מתים בישראל . ( 1979 ) התנגדות לניתוח גוויות מתים למטרות לימוד יצרה מכשולים על דרך התקדמותו של מדע הרפואה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|