|
|
Page:343
האתיקה יכללו נדבך של ערכי המעטפת החברתית שיבטא נאמנות לעקרונות המוסר , וגם מערכות האתיקה והמשפט יעלו בקנה אחד ולעולם לא יציגו דרישות מנוגדות בתחומיה של אותה פעילות אנושית . במציאות ההיסטורית והפוליטית של כל מדינה ידועה ניכרים מתחים בין שלוש נקודות המבט הללו . המאמץ להביא לידי כך שמדינה מסוימת תהיה מתוקנת כולל גם את המאמץ ליצור הרמוניה ראויה בין שלוש נקודות המבט . בכל מדינה דמוקרטית נקודת המבט המשפטית אמורה להביא לידי ביטוי פורמלי את העקרונות המוסריים שביסוד ההסדרים האזרחיים . ההסדרים היסודיים של מדינה דמוקרטית אמורים לבטא את "שלטון ההגינות , " בייחוד ביישוב קונפליקטים בעלי משמעות בין האזרחים לבין עצמם . גם העיקרון הדמוקרטי של הזכויות הבסיסיות של האזרחים , וגם העיקרון הדמוקרטי של "שלטון הרוב" כתהליך לקבלת החלטות קולקטיביות של האזרחים , הם עקרונות מוסריים , הבאים לידי ביטוי מגובש בחוקה , בחוק ובפסיקה . הליכי " שלטון הרוב" אינם חלים בתחום זכויות האזרח . אדרבה , רגישות מיוחדת ניכרת בכל מדינה מתוקנת לזכויות האזרח שהוא בן קבוצת מיעוט . על הפרק עומדת גם האפשרות להכיר בזכויותיה הייחודיות של קבוצת מיעוט , מלבד זכויות האזרח של הנמנים עמה , אך זוהי אפשרות שנויה במחלוקת , גם להלכה וגם למעשה . לפיכך , ההערכה של מדינת ישראל מנקודת המבט המוסרית תהיה , קודם כול , הערכה של המשטר , מנקודת המבט של העקרונות המוסריים האמורים לעמוד בבסיסו של כל משטר דמוקרטי . ככל מדינה הנחשבת בימינו למדינה דמוקרטית , כך גם ישראל אינה מביאה את העקרונות המוסריים הללו לידי ביטוי מלא . עם זאת המשטר בישראל רחוק מן האידיאל המוסרי יותר מהמשטר של מדינות דמוקרטיות אחרות . ראשית , בישראל אין הגנה חוקתית ראויה על זכויות האזרח , מלבד המוגן על ידי "חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו" ו"חוק יסוד : חופש העיסוק . " במידה רבה מופקדת ההגנה על עקרון זכויות האזרח בידי בית המשפט העליון , שאכן הפליא לעשות זאת במהלך שנותיו , אך בלא חוקה מלאה גם ידו עלולה להיות קצרה בהגנה על עיקרון מוסרי זה . שנית , בישראל אין הגנה אפקטיבית על עקרון השוויון , המתחייב מן העיקרון המוסרי של "שלטון ההגינות" ומתאפשר קיומם של הסדרים שיש בהם אפליה מובהקת . דוגמאות בולטות : אפליה לרעה של נשים מתקיימת בתחום המעמד האישי . אפליה לרעה של גברים מתקיימת בתחום השירות הצבאי . אפליה לטובה של חרדים מתקיימת בתחום השירות הצבאי . אפליה לרעה של ערבים מתקיימת בתחום השימוש בקרקע , מחוץ להקשר הביטחוני . אפליה מתקיימת גם בתחומי המדיניות , בייחוד כשמדובר ביחס ליישובים ערביים ואף דרוזיים . שלישית , למרות שנהגה בישראל במשך שנים ארוכות תפיסה מוסרית בדבר חובת המדינה לספק לאזרחיה תשתית הולמת לקיום אזרחי נאות , תפיסה שקיבלה ביטוי מעשי בהסדרי " מדינת הרווחה , " הולכת ונחלשת אחיזתה של תפיסה זו במציאות , כפי שמעצבים אותה הממשל וכוחות השוק , בעזרת התקשורת . ישראל מקיימת תשתיות אזרחיות מקיפות וכלליות בתחום הבריאות והחינוך , אך השירותים שהן מספקות לאזרחים נעשים תלויים יותר ויותר במעמדו הכלכלי של האזרח הנזקק להן . כיוון שישראל רואה בעצמה , בחוקתה ( הלא מלאה , ( "מדינה יהודית ודמוקרטית , " מתעוררת מאליה השאלה אם המדינה יכולה להיות , בעת ובעונה אחת , גם מדינה יהודית של ממש וגם מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה . התשובה לשאלה זו אמורה לעלות מן התשובה לשאלה כללית יותר , האם ייתכן שמדינה תהיה , בעת ובעונה אחת , גם מדינת לאום של ממש וגם מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה . ניתן להראות כי תפיסה של מדינת לאום כמדינה שבה מתממשת זכות ההגדרה העצמית של אותו לאום , במתכונת שבמרכזה קיום יציב של רוב אזרחי מכריע של בני אותו לאום , עולה בקנה אחד עם תפיסה של דמוקרטיה במלוא מובן המילה . בהקשר הזה מתעוררת גם שאלת מעמדו המוסרי של חוק השבות . ניתן להגן על חוק הגירה מיוחס , במתכונת של חוק השבות או במתכונת דומה , במונחים של זכויות הנרדפים ובמונחים של "פעולה חיובית , " שתפקידה לתקן עוול היסטורי . משפחה מיוחדת של שאלות מוסריות מתעוררת בהקשר של המשטר שמקיימת ישראל בשטחים שצה"ל מחזיק ב"תפיסה לוחמתית" מאז מלחמת ששת הימים . כאן יש להבחין בין ההיבטים הפוליטיים , המתבטאים בעיקר בהתנחלויות , לבין ההיבטים הצבאיים , המתבטאים בשנים האחרונות בעיקר בפעולות נגד טרור . בהקשר של הפעולות הצבאיות , יש להבחין בין הערכים והנורמות האמורים לכוון את ההתנהגות הראויה לבין ההתנהגות בפועל . שעה שיש הגנה מוסרית לביצוע פעולות צבאיות , כדוגמת סיכול ממוקד , בתנאים מסוימים , אין הגנה כזו לפעולות שאינן עומדות במבחני הכורח הצבאי והמידתיות . משפחה אחרת של שאלות מוסריות עומדת על הפרק גם בישראל וגם במדינות אחרות שבהן שלטת תפיסה כלכלית הסומכת על כוחות השוק . אלו הן השאלות המוסריות המתעוררות בכל חברה שרבים בה העניים , בכללם ילדים שאין להם סיכוי ממשי למו 7 יליות כלכלית וחברתית . בחברה כזאת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|