|
|
Page:332
פוחתים הבדלי המבנה כאמור , במרוצת השנים פחתו הבדלי המבנה בין הקיבוצים השונים . אבל התנועות הקיבוציות נותרו נפרדות , כי לכל אחת מהן היו השקפות אידיאולוגיות והשתייכויות פוליטיות משלה : עד שלהי מלחה"ע השנייה היו חבר הקבוצות והקיבוץ המאוחד קשורים במפא"י ההגמונית , ואילו הקיבוץ הארצי פיתח אידיאולוגיה מארקסיסטית ונעשה גוף פוליטי בלתי–תלוי במסגרת התנועה הציונית . בהשתייכויות הפוליטיות של התנועות הקיבוציות היו שינויים במרוצת הזמן . חברי הקיבוץ המאוחד היו רובם חברי סיעה ב , ' פלג אופוזיציוני בתוך מפא"י , פרשו ממנה בשנת 1944 והקימו את "התנועה לאחדות העבודה , " בעלת עמדות שמאליות ולוחמניות מאלה של מפא"י . אנשי חבר הקבוצות שמרו על נאמנותם למפא"י . הקיבוץ הארצי הקים זרוע עירונית ושמה "הליגה הסוציאליסטית , " שהיתה לאחר מכן לבסיס של מפלגה , השומר הצעיר , שבאיחודה עם אחדות העבודה הקימה בשנת 1948 את מפ"ם . ראוי לציין גם שמבחינה מדינית נמנו אנשי הקיבוץ הארצי ורוב אנשי חבר הקבוצות עם האגף המתון בתנועה הציונית , ואילו רוב אנשי הקיבוץ המאוחד נמנו באותה תקופה עם האגף שנקרא " אקטיביסטי , " כינויים שהוחלפו במרוצת השנים ל"יונים" ו"נצים . " כמה גורמים יחד הביאו לידי כך שבשנת 1947 הגיע מספר חברי התנועה הקיבוצית ל 7 . 4 % – מכלל האוכלוסייה היהודית בארץ–ישראל , יחס מספרי שהוא הגבוה ביותר בתולדותיה . יהודי אירופה סבלו בשנות ה30– ממשבר כלכלי עמוק ומאינספור צורות של קיפוח ורדיפות . כניסת מהגרים לרוב ארצות העולם , ובכללן לארצות הברית , הוגבלה מאז המחצית הראשונה של שנות ה20– במידה קיצונית . ארץ–ישראל נותרה כמעט מוצא יחיד להגירתם של צעירים יהודיים מאירופה . עשרות אלפים הצטרפו לתנועות הנוער הציוניות בתקווה להגיע בעזרתן לארץ–ישראל , ובשנים שבין 1932 ל1936– היתה מדיניות ההגירה של ממשלת המנדט ליברלית יחסית . עקב כך יכלה התנועה הקיבוצית לעמוד לרשות מדיניות התנועה הציונית , שהתבטאה בהרחבת ההתיישבות החקלאית ( ובהגנה עליה מפני התקפות של ערבים , ( במטרה להגדיל ככל האפשר את שטחה של המדינה היהודית כאשר תחולק הארץ , ולוודא שגבולותיה יהיו בני הגנה . מגמה זו הביאה להקמתם של מספר גדול של יישובי "חומה ומגדל , " שפוזרו במקומות אסטרטגיים ברחבי הארץ . חברי הקיבוצים היו עתודה פעילה לקאדרים הביטחוניים שעליהם התבססה ה"הגנה" במגזר הכפרי . יחידות הפלמ"ח מוקמו בקיבוצים , ושם היו מתאמנות מחצית החודש ועובדות במשק מחצית החודש . קשה לשער את עמידתה של מדינת ישראל הצעירה במלחמת העצמאות , ובעיקר בשלביה הראשונים , בלי התנועה הקיבוצית ופירות גידוליה . עם גידולה של התנועה הקיבוצית גדל גם היקף פעולותיה התרבותיות , ויריעתן התרחבה , משירי עם ומחולות לעיתונות , ליצירה ספרותית ולציור ופיסול . ממחצית שנות ה30– התרחשה פעילות זאת על רקע מערכת פעולות תרבותיות וחברתיות שהפכה להיות סטנדרטית בכל קיבוץ וקיבוץ , ואף , במידה מסוימת , בתנועה הקיבוצית כולה . רובם המכריע של חברי הקיבוצים היו חילונים , ובכמה מקרים , קיצונים בהתנגדותם למה שנראה להם כ"קלריקאליזם יהודי . " שנים רבות נמנעו זוגות של חברי קיבוצים מנישואים רבניים . בקיבוצים לא אכלו אוכל כשר ובתי כנסת הוקמו רק לצורכיהם של הורים קשישים של חברים שבאו מהגולה והיו סמוכים על שולחן הקיבוץ . בקיבוצים היה דחף ברור להקנות לחגים ולמועדים היהודיים צביון לא–דתי מובהק . עם זאת הביאו אותם החיים בארץ–ישראל לפיתוחה של תרבות ששורשיה נטועים במורשת היהודית . השבת היתה יום המנוחה השבועי , אף כי בקיבוצים רבים נקבע יום המנוחה על פי לחצי העבודה ורבים עבדו בשבת ונחו ביום אחר ; רק בשנות ה50– ( במידה רבה לפי מודל שפותח בקיבוץ הדתי ) נעשו במרבית הקיבוצים סידורים טכניים שעשו את השבת ליום מנוחה קהילתי . יום השישי בערב היה מלווה בדרך כלל בארוחה חגיגית , שאחריה נערכה פעילות תרבותית , והערב היה מסתיים בריקודים סוערים שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה . בכמה מהקיבוצים נערך טקס קבלת שבת , בדומה לטקסים יהודיים "מסורתיים" אחרים , אבל בתוכן מותאם לטעם של חרף התנאים הקשים של החיים בקיבוצים בשנותיהם הראשונות , הקפידו חבריהם על פיתוח פעולות תרבותיות . בתמונה : חזרת תזמורת המורכבת מחברי קיבוץ מעברות , 1935
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|