|
|
Page:302
השואה בשיח הישראלי – מבט אחד יואב גלבר השואה היא האירוע המרכזי בהיסטוריה היהודית בתקופה החדשה , אולם במשך שנים רבות האפילה עליה בישראל התרוממות הרוח בעקבות הקמת המדינה . במאמרו הפרוגרמטי " הזרמים החדשים בתולדות ישראל , אבחנתם מהותם ודמותם , " שפורסם לראשונה בשנת , 1939 חילק בן–ציון דינור , שר החינוך ומיוזמי " יד ושם , " את התקופה החדשה בהיסטוריה היהודית לשלוש תקופות–משנה , שהאחרונה בהן הקיפה את השנים . 1947-1881 בעיניו היו שנים אלו " תקופת ההתמרדות המדינית , ההתגוננות העצמית וההתעצמות הלאומית , " שראשיתה בתגובת היהודים לפרעות שכונו " סופות בנגב " וסיומה בהקמת המדינה . השואה לא נזכרה במאמר , ולו במילה אחת . במוקד הדיונים שנערכו בחברה הישראלית בשנות ה50– וה60– על רקע משקעי השואה עמדה שאלת היחסים בין מדינת ישראל לגרמניה . הנושאים המרכזיים שסביבם התנהל הדיון היו הסכם השילומים בשנים , 1953-1951 עסקאות הנשק בשנת , 1959 פגישת בן–גוריון עם אדנאואר בשנת , 1960 ביקור אדנאואר בארץ בשנת 1965 וקשירת היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה . האופוזיציה מימין ומשמאל תקפה במהלך השנים האלו את הקו הפרגמטי של בן–גוריון , שהגן על פיתוח הקשרים בנימוק שהולכת ונוצרת "גרמניה אחרת . " בן–גוריון חיפש משענת כלכלית למפעל קליטת העלייה והפיתוח , וחזה את מקומה המרכזי של גרמניה באירופה המתאחדת . נימוקי המתנגדים הסתמכו על רגשות , על כבוד לאומי ועל חוב מוסרי לקורבנות . ואולם , יחסה האמיתי של החברה הישראלית לגרמניה , ונכונותה הגוברת להשלים עם "גרמניה האחרת , " נמדד פחות בנאומים בכנסת , בעצרות תנועתיות ובהפגנות מחאה , או במאמרים בעיתונות , ויותר במספר הגדל והולך של מכוניות הפולקסווגן בכבישים ושל מכשירי החשמל מתוצרת גרמניה במשקי הבית . השואה עצמה היתה בעשור הראשון והשני למדינה מעין " נוכחת–נפקדת . " הדיונים עליה שיקפו את הפער בין " כאן " ל " שם , " פער שבלט כבר בשנות מלחמת העולם השנייה והחריף כתוצאה מן המפגש עם הניצולים שהגיעו ארצה במהלכה ולאחריה . מוטיב נוסף שהובלט בתקופה ההיא היה הניגוד בין " כצאן לטבח " לבין " גבורה . " לוחמי הגטאות והפרטיזנים מקרב תנועות הנוער הציוניות היו בדיונים האלה דובריה ומייצגיה העיקריים , וכמעט היחידים , של השואה . בהוראת השואה ובהנצחתה הודגשו בעיקר הגבורה ותרומת היישוב באמצעות שליחיו הצנחנים , ובייחוד אלה שנפלו בשליחותם . הגבורה היתה " ארצישראלית , " גבורתם של אלה שמלכתחילה קשרו את גורלם עם ארץ–ישראל גם אם הגיעו אליה רק לאחר המלחמה , או לא זכו להגיע אליה כי נספו במרד אבל חיו את ארץ–ישראל " שם . " עם הגבורה יכלו ילידי ארץ–ישראל וחניכיה להזדהות . השואה , לעומת זה , ייצגה את הגולה , ודור " המאורעות , " המאבק והעצמאות התקשה להבינה ולגלות אמפתיה לניצוליה . מקובל לראות במשפט אייכמן נקודת–מפנה בהתייחסותה של החברה הישראלית לשואה , ומקור השראה לדור הצעיר של חוקריה ושל המתעניינים בה , ובכלל זה גם לאלה שעסקו ביחסה של התנועה הציונית אליה . בדיונים על השואה ועל היחס אליה עלו מחלוקות מלפני מלחמת העולם בין החרדים , ה 6 G נד , הקומוניסטים היהודים והמתבוללים האנטי–ציוניים ובין הציונים , וויכוחים מבית בין תנועת העבודה לתנועה הרוויזיוניסטית . המבקרים תקפו בחזית רחבה , הן את היישוב היהודי בארץ הן את התנועה הציונית בארצות הכיבוש , על מנהיגיה ואנשי השורה שלה , והציגו אותם כמשתפי–פעולה בהלכה ובמעשה , שהפקירו למען הציונות את המוני ביתישראל המאמינים , כגרסת הביקורת החרדית , ואת ההמונים העמלים , כנוסח הביקורת הקומוניסטית והבונדאית . לקריאה נוספת : גרץ , נורית , שבויה בחלומה : מיתוסים בתרבות הישראלית , עם עובד , תל אביב , . 1995 רוגל , נקדימון , תל חי : חזית ללא עורף , יריב הדר , תל אביב , . 1979 הרכבי , יהושפט , חזון ללא פנטזיה : לקחי מרד בר כוכבא וריאליזם מדיני בימינו , דומינו , ירושלים , . 1982 צימרמן , משה , אל תיגעו לי בשואה : השפעת השואה על הקולנוע והחברה בישראל , הוצאת אוניברסיטת חיפה / זמורה ביתן , . 2002 editors , Divergent Jewish Cultures : Israel and Trope" , in Deborah Dash and Moore and S . Ilan Troen , Ne'eman Arad , Gulie , "The Shoah as Israel's Political Religion in Israel . University of California Press , 1983 . Liebman , Charles S . and Eliezer Don-Yehiya , Civil University of Chicago Press , 1995 . and the Making of Israeli National Tradition . Chicago : Zerubavel , Yael , Recovered Roots : Collective Memory America . Yale University Press , 2001 , 192-216 .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|