|
|
Page:298
דמות הצבר עוז אלמוג בלשון היומיום צבר הוא כינוי למי שנולד בארץ וגדל בה . מבחינה סוציולוגית מציין "צבר" בן לדור ההמשך של חלוצי העליות הראשונות , דור ראשון של "המהפכה העברית . " דור זה זכה לכינויים רבים : "דור תש"ח , " "דור הפלמ"ח" ו"דור בארץ . " הסיווג הזה כולל את ילידי הארץ שנולדו בשלושה העשורים הראשונים של המאה ה20– וחונכו במסגרות החברתיות שהיו קשורות לתנועת הפועלים " ) ארץ–ישראל העובדת , ( " וכן צעירים שבאו ארצה בגיל צעיר בין שתי מלחמות העולם ונטמעו באותן מסגרות . המסגרות הללו כללו את הקיבוצים והמושבים השיתופיים , את הגימנסיות העבריות בערים הגדולות , את כפרי הנוער החקלאיים ותנועות הנוער החלוציות ואת הפלמ"ח לחטיבותיו . לאחר קום המדינה המשיכו את מסורת הפלמ"ח יחידות העילית הראשונות של צה"ל . כלומר , הצבר מוגדר בעיקר על פי השתייכותו התרבותית ולא רק על פי ארץ לידתו של הפרט . דור הצברים הוא דור שהשקפתו עוצבה בידי מערכת החינוך העברי–הציוני בארץ , דור שהעברית היתה לו שפת דיבור וקריאה ואשר חונך לאור המיתוס של החלוץ–המתיישב והשומר . מקובל לתחום את שנות העיצוב והפריחה של הצברים בין השנים 1930 ל , 1960– כלומר מתקופת התמסדותן של המסגרות החינוכיות , התרבותיות , ההתיישבותיות והצבאיות ועד לקליטת העלייה ההמונית והתבססות המערכת הממלכתית בישראל . השימוש במונח "צבר" לציון בני דור הארץ החל בשנות ה , 30– והוא ירש את המונח שהתפתח ארבעים שנה קודם לכן , " עברי , " ובכך התבססה ההבחנה הציונית בין "יהודי ישן , " כלומר בן הגלות , ל"יהודי חדש , " בן הארץ . מקור הכינוי אינו ברור , פרט לכך שהוא מתייחס לצמח הקוצני הנפוץ בארץישראל . מקובל לראות בכינוי את השניות של עוקצנות וחספוס חיצוניים לעומת מתיקות ורכות בפנים . הפופולריות הגואה של הכינוי "צבר" בשנות ה30– וה40– שיקפה את יוקרת הדור השני של תנועת הפועלים בארץ , שהגיעה באותן שנים להגמוניה פוליטית ותרבותית . המודעות העצמית של הצברים להיותם קבוצה מובחנת קשורה בהיווצרות תרבות מקומיתילידית , המנותקת מן ההוויה היהודית המסורתית , ומושפעת הן מן הסביבה הפיזית והתרבותית והן מתנועת הפועלים הארצישראלית . לשיא יוקרתו הגיע הצבר במלחמת העצמאות ובעיקר לאחר סיומה . דמויות כמו יגאל אלון , מפקד הפלמ " ח , הפכו מושא להערצה ולחיקוי . הציבור הישראלי נטה לייחס את הניצחון לבני הארץ , לצברים . באותה תקופה הובלטה החזות שנחשבה לצברית ( כובע גרב , כאפייה על הצוואר , בלורית , סנדלים תנ " כיים , בגדי חאקי וכו ( ' וכן שפת הדיבור וההווי הילידי המיוחד . אלה השנים שבהן הפך הצבר לגיבור בתרבות ובאמנות הישראליות . אלו הדגישו את דמותו הרומנטית כ " יפה הבלורית והתואר . " גם ציירים וקריקטוריסטים כמו יוסי שטרן , אריה נבון ודוש , שרישומיהם איירו את הכתבות על המלחמה שהתפרסמו בעיתונות היומית והצבאית , תרמו תרומה גדולה לביסוס דמותו המיתולוגית של הצבר . העגה הצברית התפשטה מעבר למעגלים שבהם צמחו הצברים , והעברית הילידית–הצברית המדוברת התבססה במחזות ובספרות , במערכונים ובפזמונים . צמיחתה של ספרות נוסטלגית בשנות ה , 50– שהתרפקה על תקופת המאבק ומלחמת העצמאות , נתנה דחיפה נוספת להשרשת מיתוס הצבר והעמיקה את זיהוי הצבר עם גיבורי תש " ח . ספרות ילדים ונוער ברוח זו היתה בעלת השפעה מיוחדת : שמונה בעקבות אחד של ימימה טשרנוביץ–אבידר , חבורה שכזו מאת פוצ ' ו ( ישראל ויסלר ) ובמיוחד סדרת חסמב " ה מאת יגאל מוסינזון . הומוריסטנים כחיים חפר , דידי מנוסי , שאול ביבר ודן בן–אמוץ הפכו את הווי הפלמ " ח לתעשיית בידור מצליחה , ובמחצית השנייה של שנות ה50– זכתה תוכנית ההומור ברדיו " שלושה בסירה אחת " להצלחה גדולה בהפיצה את ההומור הצברי . השפה העברית המדוברת , המבטא המיוחד , ההומור הבוטה והמחוספס , העמידה על הזיקה לארץ בניגוד לעולם היהודי , בייחוד נוכח הצלחת הטיפוס הצברי במלחמת העצמאות , כל אלה סייעו להשתרשותה של דמות הצבר באתוס הישראלי . עיון ומחקר במדעי היהדות המשיקים למדעי הרוח והחברה הכלליים א , ' ירושלים , תשנ"ט . 1999 סיסטר מ , ' מבעיות הספרות המקראית , תל–אביב , . 1956 צמרת צ , ' "החינוך היהודי : מציאות ובעיותיה במסגרת הממלכתיתכללית , " אנשים ומדינה – החברה הישראלית , תל אביב , משרד הבטחון – ההוצאה לאור , . 1989 רשף ש' וי' דרור , החינוך העברי בימי הבית הלאומי , 1948-1919 ירושלים : מוסד ביאליק , . 1999 Educational Literature , Assen / Amsterdam , 1976 . Approaches to the Hebrew Bible and its Teaching in Israeli Schoneveld J ., The Bible in Israeli Education – A Study of
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|