|
|
Page:278
השפעה חוזרת על הדרך שבה עיצבה החברה הישראלית את מחזור חייה . קווים אופייניים למחזור החיים בארץ במחזור החיים שהתעצב והלך ביישוב ובמדינת ישראל כמעט לא התעורר ויכוח על ברית המילה עצמה . חוץ ממקרים ספורים התקבלה ברית המילה כמעשה מחייב . יש להניח שהטקס הכרוך בכך הובן במשפחות החילוניות , ובכלל זה גם אלו שנמנו עם ההתיישבות העובדת , כטקס כניסה למשפחה ולעם ולא כאקט אמוני–תיאולוגי . בקיבוצים פרץ לעתים ויכוח סביב השאלה : היכן לקיים את הטקס – בבית החולים או בקיבוץ , והאם לשמור על כל דפוסיו הדתיים ? היה מקרה בקיבוץ אחד שהתעורר ויכוח , אך הוא היה בין האב שביקש לוותר על ברית המילה לבין הקיבוץ שעמד על כך שהטקס מחייב . בחלק גדול מהמקרים הטקס לא היה פומבי ונעדר ממנו במידה רבה הערך הסימבולי ; לעתים קרובות הוא נערך בבית החולים . מחוץ ליישובי ההתיישבות העובדת חלק ניכר מהמשפחות החילוניות נהגו לערוך טקס ברית מילה דתי , אם במתכונת המוכרת של אולם שמחות ואם במסיבה צנועה בחוג המשפחה , אבל תמיד היו אלה שנמנעו מכל היבט טקסי ועשו את המילה בבית החולים , לעתים קרובות בידי רופא ולא בידי מוהל . מדי פעם נשמעו קולות , בעיקר בין רופאים , על נזק רפואי אפשרי לנימול , אך הם לא הצליחו לערער את הקונסנזוס המקיף סביב ברית המילה , שמרבית החילונים מבצעים אותה בתוקף המוסכמה בדבר היותה אות השתייכות לעם היהודי ומתוך תחושה שהטקס , המשפחתי בעיקרו , מעיד על סולידריות משפחתית . ראוי עם זאת לציין שיש ארצות , כגון ארצות הברית , שבהן מבוצעת מילת בנים בחלק ניכר של האוכלוסייה הלא יהודית , גם בלי שנלווה אליה טקס כלשהו . את המקום של טקס הכניסה לחדר המסורתי , לימוד האלפבית וסיפורי החומש תפס בחיים החדשים טקס הכניסה לבית הספר . זהו טקס לאומי באופיו , עם היבט משפחתי לא מבוטל , העומד על מסורת בית–ספרית מובהקת . המשפחה מוסרת בו חלק מסמכויותיה החינוכיות לידי בית הספר , לחברה . בבית הספר לומדים גם את סיפורי המקרא , אך הם מצטרפים לטקסטים חדשים , לסיפורי עלילות של חלוצים , של גיבורים היסטוריים , ולספרות ילדים שפלשה בסערה לעולם הילדות החדש . בית הספר החדש משתמש בזמר , באמנות הפלסטית , בתרבות הגוף , כחלק בלתי נפרד מתהליך ליווי הצמיחה מילדות לנעורים . בתהליך זה של גיבוש אורח החיים לילד תופסים מקום מיוחד אמצעי התקשורת , הרדיו , הטלוויזיה ועתה האינטרנט , שעשו מהפכה באורח החיים ובחיי היומיום של הילדים . טקסי הבר מצווה החדשים עברו גלגולים רבים . בחברות חילוניות שונות הם היו לטקס מעבר מעולם הילדות אל עולם הנעורים . בחברה החילונית היישובית נהגו משפחות רבות לערוך טקס בר מצווה מסורתי , שכלל גם "עלייה לתורה" בבית הכנסת . התנועה הקיבוצית , שבשנות ה20– נעשתה לגורם המשפיע בעיצוב דפוסים חדשים לחגי ישראל ולמועדי מחזור החיים , לא הקדישה באותה תקופה מחשבה יצירתית לטקסי הבר מצווה פשוט כי רק בסוף אותו עשור הגיעו ילדי קיבוץ ראשונים לגיל הבר מצווה . רק במהלך העשורים הבאים התפתחו דפוסים חדשים של חגיגות הבר מצווה . תנועות נוער בעלות אתוס צופי , שאימצו את שנת הבר מצווה , ביקשו לנצל אותה כדי לפתח בקרב חניכיהן כישורי הישרדות ופעילות בחבורה לטיפוח הצד המשימתי . טקס הבר מצווה היה לקבוצתי והוא צוין בנאומים של מורים , מדריכים ומנהיגים . שנת הבר מצווה היתה לשנה של אתגרים המבוססים על האמונה ביכולת החניך לעמוד במבחני חניכה שיאותתו לו מה הן המשימות שלהן ייקרא בבגרותו . ביישובים שונים נקרא הנער לעבוד יום עבודה מלא , לשמור ליל שמירה , לשרוד בשדה . בשנות ה70– וה80– החלו להישמע קולות חדשים : חגיגת הבר מצווה נעשתה לטקס מגבש משפחה . ילדים נקראו לברר בשנה זו את שורשי המשפחה . בהיות רבים מהם ילדי מהגרים נמחקה אצלם לעתים הסאגה של המשפחה , כדי לא "לקלקל" את תהליך הקליטה . כאן התחוללה תפנית . נעשה ניסיון להתגבר על מחסומי ההשכחה שליוו את העלייה ארצה . החל תהליך של היזכרות , שהתרכז לאטו דווקא סביב גיל הבר מצווה . סבים סיפרו לנכדיהם . הנערים נקראו , במסגרת של מבצעי " שורשים , " לברר את "סודות" המשפחה . שלא כבני החלוצים , שרובם לא הכירו את הסבים או לא יכלו לתקשר איתם בגלל מחסומים של שפה , הפעם היה את מי לראיין . נערכו תיקי משפחה ובהם עדויות על מוצאה . כיוון שהתהליך נעשה לא רק באופן אינדיווידואלי אלא בקבוצות , החל להישמע סיפורו המגוון של המפגש הלאומי–ההיסטורי של הקהילה . בבתי הספר העממיים החל גם תהליך בירור של סיפור המקום על גלגוליו . בדרך כלל , סיפור הראשונים שלעתים קרובות עוד יכלו לספר , ואם לא – בא נציג הדור השני , שראה בעצמו את נציג הסיפור המקומי . ההיסטוריה המשפחתית וסיפור המקום החלו לתפוס מקום מיוחד בחיי היומיום של הציבור . התהליכים האלה ל 6 ו בהדגשת המשפחה המורחבת במקום קהילת הגיל והמקום . אירועי הבר מצווה החלו לחזור לדפוס המשפחתי . כל ילד זכה להתכנסות של משפחתו ועמה חזר לטקסים מסורתיים לא כתהליך של "חזרה בתשובה , " גם לא כאימון לקראת חייו כבוגר , אלא כחלק מתרבותו , להעיד על שייכותו למשפחה וללאום . היו משפחות חילוניות שבשלב
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|