|
|
Page:255
שהופיעו פעם או פעמיים בלבד . מספרם של כתבי העת הספרותיים שהופיעו בקביעות , אם כי לעתים מתוך קשיי מימון כבדים , שכן מעולם לא היה הביקוש להם גדול עד שיאפשר להם להתקיים ממכירה או מדמי מנוי , מגיע לחמישה–עשר ויותר . וגם בתחום הזה אין מספרם נופל ממספר כתבי העת הספרותיים המופיעים בקביעות במדינת ישראל . תיאטרונים . כבר בראשית המאה ה20– נעשו בארץ ניסיונות להקים להקות תיאטרון , שהיו מורכבות בעיקרן מחובבים . " חוגים דרמתיים" ליד בתי ספר תיכוניים העלו על הבימה מחזות שהוצגו גם לפני הקהל הכללי . אחד המחזות הראשונים בעברית היה זרובבל של מ"ל ליליינבלום , שהוצג בידי החוג הדרמתי של בית הספר "למל" בירושלים . אגודה שנקראה " חובבי האמנות הדרמתית" פעלה באופן כמעט סדיר משנת 1907 עד שנת . 1917 הפופולריות של הצגות התיאטרון בעברית נבעה מכך שהן היו מובנות גם למי שהתקשו בקריאה עברית אבל שמחו לראות בהצגת תיאטרון עברית סימן נוסף לתחיית הלשון והתרבות העבריות . ניסיון ראשון להקים להקת תיאטרון מקצועית נעשה בראשית העלייה השלישית , אבל הוא נכשל כעבור שנה . במרוצת שנות ה20– הוקמו בארץ כמה להקות תיאטרון מקצועיות ומקצועיות למחצה , אבל התקדמות אמיתית בתחום הזה היתה עם ייסודו של תיאטרון "האוהל , " כ"תיאטרון פועלי ארץ–ישראל" בשנת , 1925 ועם עלייתם של שני תיאטרונים , שנוסדו בחו"ל , לארץ : "התיאטרון הארצישראלי" ( תא"י ) שבא מברלין בשנת , 1925 ו"הבימה , " שנטשה את ברית המועצות , עברה באירופה ובארצות הברית ולבסוף השתקעה בארץ בשנת . 1928 שנים רבות היו "הבימה" ו"האוהל" תיאטרונים רפרטואריים יחידים בארץ . בצדם הוקם בארץ גם תיאטרון סאטירי , "הקומקום , " שהחל לפעול בשנת , 1927 והוא הוחלף בשנת 1928 ב"המטאטא . " במרוצת השנים נוספו עוד כמה תיאטרונים קטנים יותר , שמקצתם לא האריכו ימים , עד שנוסד בשנת 1944 "התיאטרון הקאמרי , " שרוב שחקניו היו צעירים שלא מצאו להם מקום בתיאטרונים הוותיקים והוא רכש לו קהל צופים צעיר והחל להתחרות בנמרצ 3 ת בוותיקים . מכל מקום , בשנות ה , 20– ה30– וה40– היו להקות תיאטרון עם ריבוי קוראי עברית , חל בשנות ה20- גידול במספר הכותרים שהופיעו בארץ , מ45- בראשיתן ליותר מ600- בסופן . בתמונה מאמצע שנות ה : 20- יריד הספר שהיה נערך בתל-אביב אחת לשנה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|