|
|
Page:244
נשים . בקבוצות הנשים היוצאות נשכרות מן "הכלכלה החדשה" קיים ייצוג יתר לאשכנזיות . בקבוצות הנשים היוצאות נפסדות ממנה יש ייצוג יתר של מזרחיות ובעיקר של ערביות . באמצע שנות ה70– היו נשים כ 44 % – מן הלומדים באוניברסיטאות . בשנת 1975-1974 הן היו 43 . 3 % ממקבלי התואר הראשון , 35 . 2 % ממקבלי התואר השני ו 19 . 4 % – ממקבלי התואר השלישי . לעומת זאת , בשנת 2000 היו הנשים כ 57 % – מכלל הסטודנטים באוניברסיטאות ; כ 59 % – ממקבלי התואר הראשון , כ 55 % – ממקבלי התואר השני וכ 47 % – ממקבלי התואר השלישי . השינוי הדרמתי הזה מיקם את הנשים בישראל בספירה של הנשים המשכילות ביותר בעולם יחד עם נשים ממדינות כמו המדינות הסקנדינביות , הולנד , קנדה , אוסטרליה , ארה"ב , צרפת , אירלנד , איטליה , יפן , גרמניה וכו . ' בעולם המודרני מקדמים שני הערוצים האלה את השתתפותן של נשים בחיים הפוליטיים ולרוב גם את תודעתן הפמיניסטית . ב1970– ניתן לכך גם ביטוי ארגוני , וקמה בחיפה הקבוצה הפמיניסטית הראשונה בתקופת המדינה . מאז קמו עשרות ארגונים פמיניסטיים , ומספרם כבר עולה על מאה . אחד הבולטים בהם הוא "שדולת הנשים בישראל , " שקמה בשנת 1984 בראשותה של פרופ' אליס שלוי . ההתעוררות הארגוניתהפוליטית הזאת השפיעה על ארגוני הנשים הוותיקים , כגון מועצת הפועלות ( שב1975– שינתה את שמה לנעמ"ת , ( ויצ"ו ו"אמונה" ( שמה החדש של תנועת "נשות המזרחי , ( " והם החלו להשמיע קול פמיניסטי יותר ואף שיתפו פעולה עם הארגונים החדשים בנושאים מסוימים , כגון בנושא אלימות כלפי נשים . הגל השני של הפמיניזם קידם בהיבטים רבים את זכויות האדם והאזרח של הנשים . ביטוי לכך ניתן , בין השאר , בשורה ארוכה של חוקים בתחומי שוויון הזדמנויות בעבודה , הגברת השוויון במשפחה וההכרה ב"משפחות חדשות" ( חד–הוריות , מעמד ה"ידוע ( ה ) בציבור , ( " ובחוקים המיועדים להביא לייצוג הולם של נשים במוקדי כוח כלכליים ופוליטיים . הפמיניזם הצליח גם להפוך את האלימות כלפי נשים לסוגיה חברתית , ולא רק פרטית . הכאת נשים , רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה , " אונס , זנות , פורנוגרפיה , הטרדה מינית , סחר בנשים הם היום עניינים שבהם מטפלים מוסדות המדינה בדרך שיטתית יותר מבעבר . התחום המשפטי נותר גם כיום בעייתי ומורכב . מצד אחד , קיימות בעיות באכיפת החוקים שבאו לקדם את השוויון המגדרי . מן הצד האחר , לא השתנו שינוי מהותי דיני האישות : הדין הדתי הוא עדיין הקובע והוא המכתיב את כפיפותן הממוסדת של הנשים בישראל של שנות ה . 2000– בשני העשורים האחרונים של המאה ה20– פרץ הפמיניזם את הגבולות המגדריים האולטימטיביים , כשקבוצות נשים , משני עברי המתרס הפוליטי , החלו בפעילות ישירה בזירה הציבורית : "נשים בשחור" בפעילות נגד המלחמה והכיבוש , ומנגד "נשים בירוק , " המפגינות למען ההתנחלויות ונגד כל יוזמה מדינית הכרוכה בפשרה . בלטה בייחוד תנועת "ארבע אמהות , " שבסוף שנות ה90– פעלה בהצלחה למען נסיגה חדצדדית מלבנון . הסוגיה המגדרית כבר אינה נחלתן של קבוצות בודדות כבעבר . השיח הפמיניסטי מתקיים בקרב נשים אשכנזיות ומזרחיות , הטרוסקסואליות ולסביות , יהודיות וערביות , חילוניות , דתיות וחרדיות , עולות חדשות 3 ותיקות , תושבות המרכז והפריפריה , לפעמים מתוך שיתוף פעולה בין קבוצתי . ספרות פמיניסטית התפתחה , גם ספרות יפה וגם ספרות אקדמית , והתחום של לימודי נשים / מגדר הלך והתבסס במוסדות להשכלה גבוהה . ברמה הממלכתית קמו מסגרות האמורות לקדם את הפמיניזם מלמעלה : מונתה יועצת ראש הממשלה למעמד האישה ; הוקמה הוועדה למעמד האישה בכנסת כוועדה סטטוטורית ; ונוצרו ועדות מייעצות ליד עיריות ומועצות מקומיות . השינויים והתמורות האלה היו בין הגורמים אשר הביאו לבחינה מחודשת של מערך הנשים בצה"ל ולפירוק הח"ן . במקום המבנה החיילי הוקם , באוגוסט , 2001 גוף שבראשו עומדת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים ( יוהל"ן . ( הגוף הזה משמש מוקד ידע להתוויית מדיניות בתחום שירות הנשים בצה"ל . כמו כן השתנה במקצת אופי השירות של הנשים : בשנת 2001 יותר מ 61 % – מחייבות הגיוס התגייסו וכ 80 % – ממקצועות החובה הוגדרו פתוחים לנשים . אין פלא אפוא שלא רק פוליטיקאיות מהשמאל מכריזות שהן פמיניסטיות ופועלות בהתאם לכך , אלא גם פוליטיקאיות מהימין עושות כן . הפמיניזם נעשה למרכיב לגיטימי של השיח הישראלי . אבל חרף הישגי הפמיניזם בישראל מעמדן של הנשים עדיין בעייתי : מערכת הזכויות והחובות שלהן , הפורמלית והלא פורמלית , איננה שווה למערכת הזכויות והחובות של הגברים . וכך לא הצליחו הנשים בישראל לתרגם את הישגיהן בתחום העבודה וההשכלה לעלייה ברמת ייצוגן הפוליטי – וגם בשנות ה70– וה80– לא עלה שיעור ייצוג הנשים בכנסת על . 10 % רק בכנסת ה ( 1999 ) 14– עלה השיעור ל , 14 % – ובכנסת ה ( 2003 ) 15– הוא הגיע ל . 15 % – רק נשים מעטות כיהנו בתפקיד שרה , ואחרי בחירות 2001 היו רק שלוש נשים בין 23 שרים ;( 13 % ) ברשויות המקומיות מכהנות שתי נשים כראשי ערים , ורק 10 . 4 % מכלל הנבחרים הם נשים , כ 15 % – במגזר היהודי וכ 0 . 4 % – במגזר הערבי . בהשוואה לזירה הבינלאומית , מציבים הנתונים האלה את ישראל רק באמצע טבלת ייצוגן הפוליטי של הנשים במוסדות הנבחרים של כל המדינות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|