|
|
Page:239
הראשית , ב , 1921– היה לרב הראשי האשכנזי לארץ–ישראל , תמך בשוללי זכות הבחירה לנשים . מנהיגים בולטים בתנועה הציונית , כווייצמן ואוסישקין , תבעו לדחות את המאבק "לימים טובים יותר . " בשנת 1920 הוקמה כנסת ישראל , כמסגרת אוטונומית של יהודי ארץ–ישראל , ונערכו הבחירות הראשונות לאספת הנבחרים , שהיתה מעין פרלמנט של היישוב , והיא בחרה מקרב חבריה בוועד הלאומי , שהיה מעין ממשלה של היישוב . על אף ההתנגדות כבר השתתפו הנשים בבחירות האלה , ונבחרו בהן 7 צירות עצמאיות , רובן מטעם ה"התאחדות" ו7– צירות מטעם מפלגות הפועלים . שיעור הצירות היה אז 4 . 5 % בלבד , אך היה זה שיעור גבוה ביותר בהשוואה לפרלמנטים בעולם הדמוקרטי . ואולם , גם לאחר הבחירות האלה , עדיין הוטלה בספק הלגיטימיות של זכות הבחירה של הנשים , והמאבק אכן נמשך עד , 1926 כשהתקבלה זכות הבחירה לנשים כעיקרון בסיסי של הבית הלאומי היהודי בארץ–ישראל . במסגרת המאבקים האלה על זכות בחירה לנשים נוצר דפוס מהפכני נוסף : מפלגות נשים . נשים נבחרו בכל מערכות הבחירות לאספת הנבחרים גם מקרב מפלגות נשים וגם כחברות במפלגות אחרות . הבחירה הזאת אפשרה ייצוג מכובד יחסית של הנבחרות בוועד הלאומי , ונקבעו נורמות של שוויון אזרחיפוליטי בתרבות הפוליטית של היישוב שהיתה לאבן יסוד של הדמוקרטיה הישראלית . חרף דפוסי שיתוף הפעולה המתוארים כאן היו התחרות הארגונית והסקטוריאליות חלק בלתי נפרד מפעילות הנשים ביישוב וזו הביאה לפעמים לדחיקת רגלי ארגונים יריבים ואף להיעלמותם . הדומיננטיות של מפא"י , שהוקמה ב , 1930– ורצונה לחתור להגמוניה ביישוב הביאו לשינויים באופי פעולתה של מועצת הפועלות ולחיזוק אחיזתה בציבור הנשים על חשבון ארגוני נשים אחרים . אחת התוצאות של ההתפתחויות האלה היתה היעלמותם ההדרגתית של ארגוני נשים ובהם "הסתדרות נשים עבריות" ו"התאחדות הנשים , " שלא היה להן עורף פוליטי חזק , כמו למועצת הפועלות , או בסיס כלכלי–ארגוני בחו"ל , כמו ל"הדסה" ולוויצ"ו . ב1933– נהפכה "הסתדרות נשים עבריות" לפדרציה הישראלית של ויצ"ו העולמית ונקראה "הסתדרות נשים ציוניות . " באותן השנים הלך ודעך כוחה של "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י , " וב1950– נקלטה גם היא בוויצ"ו . השינויים האלה לא נתפסו אז כהחלשתו של הפמיניזם הארצישראלי כי באותה תקופה עצמה השתלבו נשים רבות בארגונים הצבאיים של היישוב , התגייסו לצבא הבריטי הנלחם בנאצים , והשתתפו במאבק על הקמת המדינה . הודות לתרומתן למאבק הלאומיצבאי פילסו להן לא מעט נשים דרך אל מוקדי העוצמה של היישוב , ואכן , בשנות ה , 40– הגיע שיעור הנשים שנבחרו לאספת הנבחרים ל , 15 % – ולוועד הלאומי – ל . 12 % – ואולם בפועל עבר הפמיניזם הארצישראלי בשנות ה30– וה40– שינוי ניכר , מכוח אוונגרדיסטי לזרם ממוסד : בשנים האלה הפסיקו ארגוני הנשים להיות ארגונים פמיניסטיים הצומחים מלמטה , ונעשו לארגוני נשים הפועלים בפיקוח ובשליטה של הממסד , של המפלגות , של ההסתדרות ושל ההסתדרות הציונית . התהליך הזה גם הביא לכך שמאותה תקופה ואילך פעלו ארגוני הנשים לרוב בהתאם לסדר היום שקבעה הנהגת היישוב ושירתו את הנשים בהתאם ל 'הגדרת המצב' של אותה הנהגה . חרף השינוי המהפכני , ועל אף ה"כיבוש" החלקי של הספירה הציבורית , לא נוצר בתקופת היישוב סדר מגדרי שוויוני , וסוגיות רבות ויסודיות נותרו ללא מענה : שיעור ההשתתפות של הנשים בכוח העבודה היישובי הגיע בשיאו , בשנות ה , 40– ל 32 % -30 % – בלבד ; דרישה שהעלו ארגוני הנשים לבסס את דיני האישות על בסיס פרשנות ליברלית של המשפט העברי לא התקבלה ; יחסן של מנהיגות הנשים לנשים מזרחיות היה בדרך כלל מתנשא ופטרוני . עדה מיימון ( פישמן , ( ממנהיגות תנועת הפועלים ומייסדת תנועת הפועלות , פעלה שנים רבות במאבק לשוויון זכויות לנשים . הישגה הראשון היה כשנבחרה בשנת 1918 לנשיאות ועד העיר תל-אביב . לימים כיהנה מטעם מפא"י בכנסת הראשונה והשנייה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|