|
|
Page:229
באופן שונה מבחינת נקודות המוצא הערכיות והתיאורטיות . ואולם בדיקה יסודית של הסוגיה הזאת על היבטיה השונים מלמדת כי התשובה לשאלה : "האם רעיון כור ההיתוך נכשל " ? אינה פשוטה כל עיקר , 3 ודאי שאינה חד–משמעית . במובנים מסוימים וחשובים אכן ניתן לקבוע כי הרעיון לא הצליח ביותר , שעה שבמובנים אחרים , חשובים לא פחות , ניתן לקבוע כי הוא נחל הצלחה רבה . נתונים העולים ממחקרים שנעשו בעת האחרונה מלמדים כי הפערים הבין–עדתיים צומצמו בעשורים האחרונים של המאה ה20– במידה ניכרת . יש להדגיש : צומצמו ולא בוטלו . וגם צמצומים אלה אין בכוחם להסתיר תופעות של קיפוח ואי שוויון על רקע חברתי–עדתי . צמצום הפערים ניכר בתחום התרבות , הן במישור היצירה והן במישור הצריכה . הוא ניכר גם בתחום חיי המשפחה : גודל המשפחה ; מספר הילדים שיולדות הנשים ; גיל הנישואים ; השתתפות הנשים בשוק העבודה – כל אלה השפיעו במידת מה על גידול לא מבוטל בשיעור הנישואים הבין–עדתיים . מבחינת ההשכלה , אף כי שיעור המזרחים והמזרחיות המשתתפים במעגלי ההשכלה השונים עלה לאין שיעור בהשוואה לשנים קודמות – בייחוד בקרב המזרחיות – עדיין ניכרים פערי ההשכלה ברמות השונות ובעיקר ברמות האקדמיות . כמו כן , על רקע הגידול בממדי האי שוויון הסוציואקונומי בתקופה האחרונה , שפגע בקבוצות החלשות בחברה הישראלית , ובהן עולים חדשים , חרדיים , ערבים ומזרחים , גברה גם בקרב רבים מהמזרחים תחושה חזקה של קיפוח כלכלי . ההיבטים השונים שדרכם הועמדה למבחן שאלת כור ההיתוך , אם כרעיון ואם כסיסמה , אינם ממצים , כמובן , את כל המורכבות של הנושא . גם ברור שקשה ביותר , אם אפשר בכלל , למדוד את מאזן התוצאות של המבחן מדידה מדויקת ומוסכמת . עם זאת נראה שהחומרים והנתונים העומדים לרשותנו מאפשרים להגיע למעין הערכה כוללת על גלגולו של רעיון כור ההיתוך מאז ראשיתו , עם העליות הגדולות של יהדות המזרח בשנות ה50– של המאה ה , 20– ועד הלום . ואולם , לפני העיסוק בשאלה זו , יש לזכור כי במהלך התקופה הזאת עברה החברה הישראלית שינויים עמוקים במבנה ובזהות הקולקטיבית שלה , שבלי הגזמה ניתן לאפיין אותם כתהליכים של "בניין אומה . " שינויים אלה , שהם עדיין בעיצומם , קשורים רק בחלקם בהתרחשויות פנימיות של החברה הישראלית , כדוגמת תהליכי היתוך והטמעה , ועל כן שני המושגים גם יחד אינם יכולים לשמש בסיס מספק להבנת תהליך בניין האומה במלוא עומקו . בין הגורמים שהשפיעו על עיצובה של החברה הישראלית יש לדון , בראש ובראשונה , בהשלכותיו של הקונפליקט הישראלי–ערבי על הזהות הקולקטיבית , על התרבות הפוליטית ויחסי הכוח , וכן במישורים אחרים בחיי החברה והפרט . בדומה לכך , לא ניתן להבין את דמותה של החברה וכיווני התפתחותה בלי להביא בחשבון את ההשפעות של גורמים חיצוניים כללעולמיים , ובייחוד את ההשפעות הנובעות מהאצת מגמות הגלובליזציה בתחומי הכלכלה , התרבות והפוליטיקה . חותמו של גורם זה ניכר , בין השאר , בשינויים שהתחוללו במבנה הכלכלה הישראלית ובמדיניות הסוציו–אקונומית שלה , שאחת התוצאות העיקריות שלה היא הגברת המגמות של אי שוויון בתוך החברה הישראלית . בה במידה לא ניתן להתעלם מההשפעות מרחיקות הלכת של הגלובליזציה במישורים שונים של החברה והתרבות הישראליות המחזקות , על פי העיקרון האיזומורפי – שלפיו הקבוצות השונות בחברה נוטות לרכוש לגיטימציה על ידי הידמות לקבוצה החזקה שבהן – את הדמיון הבין–קבוצתי במישורים האלה , בייחוד בדפוסי צריכה וסגנון חיים . בכפיפות להערות אלו , ניתן לסכם ולומר כי מכלול המשתנים התרבותיים , החברתיים–כלכליים והזהותיים המובאים כאן מורה על מגמות ברורות של הידמות והתקרבות בין יוצאי שתי העדות , אם כי לא במידה אחידה , מגמות המבטאות בחלקן תהליכי היתוך ובחלקן תהליכים של הטמעה . אמנם נוכחותו של "הגורם העדתי" עדיין נמשכת , וכך ההבחנה בין מזרחים לאשכנזים היא עדיין אחד הרכיבים של הפסיפס שממנו היא בנויה . עם זאת נראה שבמהלך הזמן חשיבותו של צמצום הפערים העדתיים ניכר גם בתחום חיי המשפחה , גיל הנישואים ומספר הילדים שיולדות נשים . בתמונה משנת : 1949 אחות מוסמכת מדריכה עולות מתימן בטיפול בתינוקות , במחנה ראש העין
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|