|
|
Page:227
ריבוי חסמים במעבר לרב–תרבותיות כערך עליון במערב יש שני דגמי משטר : דמוקרטיה ליברלית , שהיא הדגם הנפוץ והשולט , ודמוקרטיה רב–קהילתית , שהיא דגם נדיר למדי . הדגם הליברלי הוא חד–לשוני , חד–תרבותי וחד–לאומי , אך רב–דתי ורב–אתני , כנהוג בארצות הברית , בצרפת וברוב ארצות המערב , ואילו הדגם הרב–קהילתי מכיר וממסד יותר מלשון אחת , יותר מתרבות אחת ויותר מלאום אחד , כמקובל בארצות כשווייץ , בלגיה וקנדה . ברם הדמוקרטיות הליברליות המערביות עברו שינוי מאז מלחמת העולם השנייה בכיוון של רב–תרבותיות , המתבטאת בהכרה בהבדלי תרבות , בהקטנת הלחצים לטמיעה ובמתן זכויות קבוצתיות בתחום השפה והתרבות . למשל , בבריטניה נקבעה אוטונומיה טריטוריאלית רחבה לסקוטלנד ולוויילס , בצרפת התחזקה הכרת המדינה בייחודה של קורסיקה , בהולנד ניתנו זכויות לשוניות ותרבותיות למיעוטים יוצאי המושבות ההולנדיות לשעבר , ובניו זילנד ניתנה אוטונומיה תרבותית ופוליטית לילידים המאוריים . הפתיחות לרב–תרבותיות קיבלה חיזוק מהמגמה הגוברת של גלובליזציה ושל לאומיות חוצת גבולות , ( transnationalism ) המכרסמת במדינת הלאום , ושל פוסט–מודרניות , המערערת על קיומם של ערכים מחייבים וזהויות חד–משמעיות . צמחה אפילו אסכולה ליברלית המצדדת במתן זכויות של ייחוד תרבותי וייצוג פוליטי למהגרים ואוטונומיה טריטוריאלית למיעוטים לאומיים או ילידיים . ( liberal culturalism ) למועצת אירופה , לאיחוד האירופי ולאומות המאוחדות יש אמנות המבטיחות למיעוטים זכויות לשוניות , תרבותיות , כלכליות ופוליטיות והגנה מפני אפליה , אך אינן מחייבות הקניה של מעמד רשמי של מיעוט לאומי ואוטונומיה כלשהי למיעוט . זכויות מיעוטים הן הסוג החדש ההולך ותופס את מקומו במגילת הזכויות האוניברסלית לצד זכויות אדם , זכויות אזרח , זכויות פוליטיות וזכויות חברתיות . לרב–תרבותיות כאידיאולוגיה וכתנועה חברתית יש תביעות שהן שונות ממדינה למדינה וממיעוט למיעוט . למשל , רב–תרבותיות בגרמניה משמעותה הגדרה מחדש של גרמניה כאומה אזרחית לא אתנית , חקיקת חוק הגירה , קליטה ואזרוח גם של לא גרמנים וקבלתם של אזרחים ממוצא ומדת אחרים השומרים על ייחוד תרבותי משלהם כ"גרמנים אמיתיים ; " בסלובקיה רב–תרבותיות פירושה מתן זכויות לשוניות , תרבותיות וחינוכיות למיעוט ההונגרי ; ואילו במקדוניה רב–תרבותיות מקבלת ביטוי של דולאומיות של הרוב המקדוני הסלאבי והמיעוט האלבני המוסלמי . אף כי ישראל רואה בעצמה מדינה מערבית והיא מושפעת מהתהליכים העוברים על מדינות המערב , אפשר לומר כי אינה תואמת את דגמי המשטר המערביים ואינה מדביקה את שינויי הגישה במדינות המערב . מצד אחד , ישראל דומה למשל לצרפת בכך שבשתיהן , למרות המצב של ריבוי תרבויות , שוררת גישה רפובליקנית הכופה דפוס אחיד , שוללת אידיאולוגיה של רבתרבותיות ומתנגדת לפוליטיקה רב–קהילתית . מצד אחר , שונה ישראל במהותה מצרפת משום שאין לה אומה אזרחית–חילונית ילידית המורכבת מכלל האזרחים ללא קשר כלשהו למוצאם האתני ולדתם . ישראל היא תלת–תרבותית בהווייתה , אך לא רב–תרבותית באתוס שלה . התרבות העברית השלטת רואה בשתי התרבויות האחרות תרבויות נחותות . התרבות החרדית מתייחסת לתרבות העברית החילונית כאל תרבות מושחתת ומופקרת . גם חלק מנושאיה של התרבות הערבית היו רוצים לדחוק מישראל את התרבות העברית ואת תרבות המערב בכללה . אפילו תרבויות המשנה אינן זוכות בישראל להכרה ולכבוד . כך , למשל , תרבות המשנה המזרחית נחשבת בעיני רבים לנמוכה ; מקצת העולים הרוסיים מתייחסים בהתנשאות לתרבויות הישראליות ולתרבויות המשנה שלהן ; רוב החרדים והדתיים–הלאומיים רואים בתרבותם תרבות שמבטאת אמת מוחלטת יחידה ובשמה הם תומכים בצורות שונות של כפייה דתית . למרות הנסיגה המוצהרת ממדיניות "כור ההיתוך" ולמרות ההתרופפות בפועל של כמה מהחישוקים המלכדים והמאחידים שעוצבו בעבר בהשפעתה של המדיניות הזאת , עדיין שולטת בישראל תפיסתה של הציונות הקלאסית , הקובעת שלעם היהודי צריכה להיות לשון אחת , תרבות אחת ומדינה אחת ושישראל תוגדר מדינה יהודית . לאידיאולוגיה של הרב–תרבותיות בישראל יש כמה גרסאות . בגרסתה ה"עבה" והרדיקלית מוצגות התביעות להכיר במכלול התרבויות ותרבויות המשנה בישראל כשוות ערך , להפריד בין דת למדינה , להפוך את ישראל לרב–לשונית הלכה למעשה ( וכך יושווה מעמד השפה הערבית והרוסית לזה של העברית , ( לנתק את זיהויה של המדינה עם הציונות ועם המוסדות הציוניים , לבטל את חוק השבות , להשוות את המעמד הלאומי של הערבים לזה של היהודים , לתת אוטונומיה ומימון לכל מגזר הדורש זאת , לחסל את כל ההעדפות הניתנות ליהודים מידי המדינה , ובאופן הרחב ביותר – למחוק כל ביטוי של דומיננטיות של היהודים , היהדות והציונות באופי המדינה ובהתנהלותה . אידיאולוגיה רדיקלית זו של רב–תרבותיות מנוגדת לרוחה של הציונות ולהיותה של ישראל מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית , ולא נראה שהיא עשויה להתקבל על דעת רוב מכריע בציבור היהודי . האידיאולוגיה של הרב–תרבותיות מהסוג הזה לא רק שהיא מנוגדת לציונות ולצביונה היהודי של המדינה , אלא היא גם מעוררת התנגדות בעולם המערבי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|