|
|
Page:221
רב–תרבותיות בחברה הישראלית סמי סמוחה למושג "רב–תרבותיות" יש שתי משמעויות שונות . במשמעותו האמפירית הוא נוגע למציאות של ריבוי תרבויות , ובמשמעותו הנורמטיבית הוא מתייחס לאידיאולוגיה המצדדת בהכרה ובתמיכה בקיומן של תרבויות שונות בחברה אחת . המונח " תרבות" מציין מכלול של ערכים , מנהגים ויצירות חומריות ותרבותיות , הנוצרים על ידי קבוצת בני אדם , נחשבים לבעלי ערך , נעשים לגיטימיים ויציבים ומועברים מדור לדור . ההגדרה הרחבה הזאת כוללת שפה , דת , לאום , סמלים , דפוסי משפחה , אורח חיים , דרכי בילוי , אופני מחשבה , אידיאולוגיה , ספרות , אמנות , מדע , טכנולוגיה ועוד . לכל תרבות יש הרבה תרבויות משנה שהן וריאציות של תרבות היסוד , כגון דיאלקטים של אותה שפה . ישנן תרבויות משנה מובחנות של נשים וגברים , קבוצות גיל , מעמדות , קטגוריות של משלח יד , אזורים , עדות , מיעוטים ועוד . ההבחנה בין תרבות יסוד לתרבות משנה אינה חותכת , ולעתים יש חילוקי דעות אם ישות תרבותית מסוימת היא שונה דייה להיחשב לתרבות נפרדת או היא רק תרבותמשנה בתוך תרבות יסוד אחרת . כאידיאולוגיה יש לרבתרבותיות נוסחאות רבות ושונות , מתונות ורדיקליות . מעמדה של הרב–תרבותיות בחברה הישראלית בא לידי ביטוי בריבוי תרבויות , בריבוי תרבויות משנה ובריבוי של חסמים והתנגדויות במישור האידיאולוגי למעבר לחברה רבתרבותית בהיקף ניכר . ריבוי תרבויות בישראל מזהים שלוש תרבויות יסוד : תרבות עברית , תרבות חרדית ותרבות ערבית . שלושתן תרבויות ישראליות , כי לכל אחת מהן יש ממד ישראלי מובהק . לצד התרבויות הוותיקות האלה הולכות וצומחות תרבויות חדשות , לא יהודיות ולא ערביות , של קהילות עובדים ממדינות זרות . התרבות העברית : התרבות המשותפת לקבוצת הרוב של ישראלים יהודיים , שאינם עולים חדשים ואינם חרדים , היא התרבות העברית . זוהי תרבות אותנטית חדשה שנוצרה בארץישראל שלפני הקמת המדינה בידי קבוצת המייסדים , שרובם היו אשכנזים חילוניים . הכוח המניע של התרבות הזאת היה החזון הציוני של עיצוב אדם יהודי חדש , של אימוץ העברית כשפת יומיום , של הקמת חברה יהודית מדגם חדש ושל תרבות יהודית חדשה ( שבדרך כלל קראו לה "תרבות עברית , " להבדילה מהתרבות ה"יהודית" של תפוצות הגולה . ( התרבות היהודית החדשה היתה אמורה להיות מנותקת ממורשת הגולה ולשמש אבן תשתית למדינת לאום יהודית . היישוב היהודי היה קהילה וולונטרית של עולים יהודיים שבאו רובם ממזרח אירופה ויצקו דפוסי תרבות חדשים והנחילו אותם לילדיהם הצברים . התרבות הארצישראלית היתה תרבות מקורית , ששיקפה את מצב החיים של היהודים בתקופת היישוב . כמו כל תרבות חדשה , גם התרבות הזאת היתה הכלאה מיוחדת במינה של תרבויות . עם מקורות התרבות העברית נמנות התרבויות המזרח–אירופיות והתרבויות המערביות שעמן באו לארץ יוצרי התרבות העברית או עמן הזדהו . אף שמחוללי התרבות החדשה מרדו בתרבות השטעטל ( העיירה היהודית , ( שבה חיו חלק ניכר מיהודי מזרח אירופה , ואף שרבים מהם אף באו מערים גדולות שבהן חיו חיים מודרניים , המנותקים מההווי הדתי של העיירה היהודית , הם לא יכלו להשתחרר כליל מהשפעותיה . באמצעות התרבות העברית החדשה נעשו הזירה החברתית–תרבותית התרבות המשותפת לקבוצת הרוב של ישראלים יהודים היא התרבות העברית . היא נוצרה לפני הקמת המדינה בידי קבוצת המייסדים , שרובם היו אשכנזים חילוניים . בתמונה : רקדניות ארצישראליות בשנות ה40- של המאה ה20-
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|