|
|
Page:219
בין השנים 1920 ל1948– הושלמה הקמתן של כל המסגרות של " המדינה בדרך , " וחוזקה במיוחד מערכת בתי הספר העבריים , שדרכם יכלו יזמי–התרבות , שהפכו עתה לבעלי כוח השולטים בארגונים , להכניס לחיי היומיום עניינים רבים שנעשו בהדרגה למובנים מאליהם , ובראש ובראשונה חיזוק הזהות הייחודית והסולידריות החברתית של הארצישראלים . במסגרת מה שהתגבש בעולם כ ' רשימה מחייבת ' ( במסגרת ההתמסדות כישויות בעולם המודרני , ( גם היישוב העברי בארץ–ישראל שאף להקים , למסד ולהפעיל את כל הכלים והמוסדות הפועלים והסמליים , שבלעדיהם לא היה יכול לראות את עצמו כבעל נכסים בני תחרות עם נכסים של קבוצות אחרות . מדובר בפעילויות ובמוסדות כגון ספרות , תיאטרון , אופרה , בלט , ציור , פיסול , כמו גם גן חיות ( שניים לפחות , ( אגודות ספורט , מגרשי ספורט , קולנוע , ושורה ארוכה של פעילויות ומוסדות ממין זה . ( ליצירה התרבותית שנעשתה בארץ בתקופות ההן מוקדשים כאן ערכים רבים . ר ' למשל המודרניזם בשירה העברית עד קום המדינה ; המודרניזם בסיפורת הפרוזה העברית עד קום המדינה ; תרגומים בספרות העברית בתקופת המודרניזם ; המודרניזם הרדיקלי באמנויות הפלסטיות בא " י בראשית המאה ה ; 20– תיאטרון עברי וישראלי ; תפקיד המוזיקה בחילון החברה הישראלית ; תל–אביב – קלות הדעת והנשיאה בעול במדור ספרויות ואמנויות ; מחזור החיים במשפחה החילונית בארץ במדור זה , ועוד ערכים שנגעו בשאלות אלו במדורים שונים ( . אף על פי שתפקידם של אלה היה להודיע ברבים " הננו ככל האומות , " ברור שעצם קיומם גם סיפק כלים חברתיים לניתוב ולניהול חיי החברה , בעיקר במרכזים העירוניים , שיכלו להיות סובבים סביב אירועים בולטים ; או לפעול למען השפה העברית ולנוכחות הסמלית של ארץ–ישראל , כמו בתיאטרון או באגודות ספורט . כמו בכל מקום אחר , ניתנה לפיכך לאנשים האפשרות להתארגן באופן חברתי סביב פעילויות מוגדרות , שגם הוקנה להן מעמד של ' ערך חשוב . ' הם יכלו להיפגש זה עם זה במרחבים ממוסדים ולחזק באופן כזה את הקשרים החברתיים , את הסולידריות החברתית , וגם ליצור בהדרגה את הרפרטואר של דרכי האינטראקציה המוסכמת – דבר שאי אפשר היה לתכנן אותו על שולחנו של ההוגה והיזם וגם לא היה על סדר היום שלהם . אפשר לומר , שהלכידות התרבותית לא היתה יכולה להיווצר ברמה זו , שכבר היתה קיימת לקראת , 1948 אילו לא היה נוצר מספר גדול של פורומים שבהן ניתנה לה האפשרות להתפתח . 6 המצאת תרבות , גם אם עומדים לרשותה כל הכלים הארגוניים של ישות ממוסדת כמו מדינה , אינה יכולה להכריח אנשים לקבל ולהפנים כל פריט חדש , גם אם אפשר ללחוץ אותם לקבלו מן השפה ולחוץ . מובן שלא תמיד כך נראה הדבר מנקודת המבט של הפרט הבודד , הנקלע למסגרת שממנה נדמה לו שאין לו מוצא . אבל לרשותם של כלל האנשים שעברו לחיות בארץ – או נולדו בה או גדלו בה – עמד יותר מאשר רפרטואר אחד . וזאת , לא רק מפני שהוצעו "ערכות תרבות" שונות ( ובכיוונים מנוגדים ) על ידי יזמים שונים וקבוצות שונות , אלא גם בגלל העובדה הפשוטה , שבצד מספר ניכר של רכיבי תרבות ( שהוקדשה להם תשומת לב ונעשה ניסיון להמירם באחרים , ( היו גם רכיבי תרבות רבים אחרים שלא היתה לגביהם לא ידיעה , לא מודעות , ואולי גם לא אפשרות של המרה . דוגמה אחת מתוך רבות היא אותה ער A ת הנחיות סמויה . זו המשמשת לניהול האינטראקציה היומיומית , התקשרות פניםאל–פנים , שכל בני האדם מצוידים בה מעצם היותם בני תרבות מסוימת . ערכה כזאת לא הציעו כלל יזמי התרבות העברית , להוציא רכיבים גלויים אחדים , כגון הצעת דפוסים של נימוס חדש ( כגון אמירת " תודה " ו " בבקשה . (" באופן דומה , עמדות ופרקטיקות רבות , הקשורות לתחומים חיוניים כמציאת בן זוג , גידול ילדים וניהול משק הבית , או עניינים של לידה ומוות , נשארו במידה רבה מחוץ לתכנון התרבות . הן נשארו לפעול כהמשך של התרבויות הישנות בתוך המסגרות החדשות שפיתוחן החל כבר בחו " ל , אף על פי שבד בבד התקבלו הרבה יוזמות חדשות בענייני היגיינה , בריאות , ' מזון בריא , ' אוויר חופשי , רחצה בבית ובים , ועוד . מסיבה זו , היה זה מצב רגיל שיהיו הבדלים גדולים אפילו באותו בית מגורים , באותו רחוב או באותה השכונה בין סדרי–החיים של אנשים שונים , שלא יכלו להסכים עם התרבות של שכניהם , אבל גם לא יכלו להציע להם חלופה חדשה מקומית . בעניינים שונים , כמו ' שעת השינה ' ( כפי שכונתה שנתהצוהריים ) אצל היקים , בענייני בישול וכביסה , או בעניינים של בינו לבינה , הובטחה ההטרוגניות של התרבות בארץ . כאמור , הן מעצם העובדה שלא ננקטו לגבי עניינים רבים כל יוזמות של תכנון , והן בגלל חוסר הנכונות או האדישות של האנשים . קיצורו של דבר , התרבות העברית שנוצרה בארץ עד – 1948 כלומר , סדרי–החיים שנהפכו למציאות קיימת , בין באמצעות יוזמות מכוונות ובין בהתפתחות 'סטיכית' – אמנם בנתה תשתית לאומה חדשה בארץ , אבל לא היתה מעולם הומוגנית או חד–ממדית כמו הדימוי הקריקטורי שנוצר לה מן הפרספקטיבה הפוסט–ציונית . מה שיצר את תחושת המובהקות שלה היתה רק העובדה , שתרבות זו היתה שונה באופן מרחיק לכת מכל סדרי החיים של קהילות יהודיות בארץ ובעולם , ושהיא התקבלה בסופו של דבר באופן 'טבעי' יותר ויותר על תושבי המקום . היה זה האופן שאפשר מאוחר יותר את בנייתה של הישות המדינית .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|