|
|
Page:217
אימוצם והיקלטותם של הדפוסים החדשים היה יכולתם למלא את תפקידם בהתאם להנגדה הנזכרת . שיבה לעבודת אדמה , רצון להכיר את הארץ ואת נופה , יחס חיובי אל הטבע , חיבה והבנה כלפי בעלי החיים , טיפוח הגוף וחיזוקו , או אכילת זיתים ירוקים , שמן זית וגבינה לבנה – כל אלה יכלו למלא את התפקיד המוכתב על ידי האידיאולוגיה של ההיחלצות מתכונות ' היהודי הגלותי . ' הם אפשרו את הפיכתו של היהודי למשהו אחר , ל'אדם ארצישראלי' בלשונו של עמנואל סיון , שיש בו מה שבועז עברון כינה 'התכונה הארצישראלית . ' לקראת 1948 היתה כבר המציאות ההיסטורית כזאת , שרבים מהצעירים בארץ–ישראל , בין שנולדו בארץ ובין שרק גדלו בה , ניהלו את חייהם במסגרת של רפרטואר תרבות מקומי וייחודי , שלפחות בחלקו היה נפרד לחלוטין מהתרבות של אבותיהם . היה זה רפרטואר תרבות המתאים במידה רבה למסגרת החברתית שכבר פעלה , במובנים רבים , כמדינה בפועל . המעבר אל המדינה לא היה טראומטי , ונתפס כטבעי לגמרי מכל בחינה שהיא . זאת , לא בגלל שותפות התרבות של היישוב כחברה של 'יהודים , ' אלא בגלל שותפות התרבות כחברה חדשה של 'ארצישראלים' או 'עברים . ' יש להדגיש , שמהטענה כי נוצרה בארץ תרבות מקומית עד 1948 אין להסיק ( כפי ששכיח כל כך בשיח הציבורי בארץ ואף במחקר ) כאילו נוצרה תרבות מקומית אחת מקובלת על הכול , או כאילו היה למישהו כוח לכפות תרבות כזאת . ברור לגמרי , שיצרני רעיונות ויזמי תרבות , בכל חברה שהיא על פני כדור הארץ , הם תמיד קבוצה קטנה ביותר באוכלוסייה , הצריכים להיאבק על החדרת רעיונותיהם לתוך החברה . מי שלא עמדו על עובדה זו , נוטים בנקל ללכת שולל אחר תמונה דמיונית לגמרי של ההיסטוריה . לדמיין שותפות מוחלטת של דעות וסדרי–חיים באוכלוסייה שלמה , ולראות עצמם כ'מנפצי מיתוסים' ברגע שהם מגלים פער בין התמונה הדמיונית לאיזה שהן עובדות על המציאות , שהם הצליחו לחשוף . על רקע איהבנות מסוג זה אפשר אפוא להבין את המגמה ל'ניפוץ מיתוסים , ' שהתפתחה אצל חלק מחוקרי ההיסטוריה של היישוב . בידי הקבוצה הקטנה של יצרני התרבות העברית למיניהם לא היו מלכתחילה אמצעים לכפות את הצעותיהם , ובזה הם לא היו שונים , כאמור , מרוב הממציאים של רכיבי–תרבות בהיסטוריה , שלא היו בעלי השררה בעצמם . לרשותם לא עמדו , בתחילת דרכם , שום כלים ארגוניים מוכנים מראש , שיוכלו להבטיח את השלטתה של התרבות שהם ייצרו וניסו להפיצה . להפך , אפשרויות ההתנגדות והדחייה כלפי תרבות זו מצד קהלהיעד היו רבות ואף חזקות , והן אף מומשו במקומות שונים . למשל בירושלים , שם פעלו החרדים בתוקפנות נגד בן–יהודה ( הם סירבו לאפשר את קבורת ילדיו , הלשינו עליו לשלטונות וגרמו למאסרו ;( במושבות 'העלייה הראשונה' כגון ראשון לציון , שגירשה את המורה יוסף ויתקין מתחומיה , משום שהרחיק לכת , לפי פרנסיה , בניסיון להחדיר את השפה העברית . אין זה נכון אפוא לחשוב על עשרות השנים הראשונות של היישוב היהודי החדש בארץ–ישראל במושגים של הצלחה בהשלטת תרבות מלאכותית , סינתטית , חדשה . במציאות של אותם הימים עמדו לרשותם של בני היישוב , על קבוצותיו השונות , ברירות–תרבות מגוונות , והתרבות המומצאת החדשה לא היתה דווקא החזקה שבהן . יתר על כן , בין היצרנים והיזמים של התרבות החדשה לא שררו , כידוע , לא אחידות דעים , לא הסכמה , ואף לא תמיד שיתוף פעולה . הרבגוניות בתרבות תמיד היתה קיימת , גם בתוך התרבות החדשה . לא רק בשלבי גיבושה הראשונים , אלא גם לאורך כל תולדותיה . אף על פי כן , בדיעבד , ברור היום שאכן נוצרה תרבות חדשה , כזו שאפשרה את היווצרותה של חברה חדשה , גם אם רבים בתוכה לא קיבלו את כל רכיביה של תרבות זאת . 4 הרכיבים החלופיים של התרבות העברית לא היו אפוא אחידים במשך כל התקופה שבין 1882 ל , 1948– התקופה שבה נבנתה התשתית למדינה . גם אין זה פשוט להבין , ממרחק השנים , את החשיבות שהיתה , או לא היתה , לרכיב זה או אחר בהקשרים המיידיים שהוצע בהם . למשל , ממציאי התרבות הראשונים שפעלו מסביב לאליעזר בן–יהודה , בשלהי המאה ה , 19– הציעו סדרה של פריטים , שבהם כאלה הנראים , ממרחק הזמן , חסרי ערך או תמוהים , בצד אחרים שזכו להצלחה גדולה ושרדו עד היום . למשל , החלפת שיטת התאריך העברי מיום בריאת העולם ליום חורבן הבית השני ( דבר שהיה בגדר פעולת חילון ברורה , בוודאי בהשראת שינוי לוח השנה במהפכה הצרפתית ) נשכחה מהר , אבל השפה העברית נחלה הצלחה גדולה . ממציאי התרבות האלה פעלו לא רק כממציאים , כלומר כיצרני רעיונות , אלא כיזמים – כאנשים המקבלים על עצמם לפעול למימוש רעיונות . פעילותם נמשכה בין 1880 ל , 1905– ועסקה במאמצים להפיכת העברית לשפת יומיום מדוברת ( וכך גם זכור בעיקר בן–יהודה עצמו בזיכרון הקולקטיבי הממוסד . ( אבל לא פחות מכך התרכזה הפעילות גם בניסיונות מרחיקי לכת להכניס שינויים בכל שטחי החיים , הן בנכונות לפעול והן בדימוי העצמי של הדור הצעיר . בין פעולותיהם העיקריות היה הניסיון לאמץ פריטים מן החידושים שהוכנסו אז בתרבויות אירופה על ידי קבוצות של בוני–תרבות אירופים , שעסקו ביצירת תרבות חלופית . פריט
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|