|
|
Page:211
את העם היהודי סייעו בגיוס התמיכה הבינלאומית בתביעה להקמת המדינה , אבל זו לא היתה קמה אלמלא הצליחה התנועה הציונית להניח , במשך חמישים שנים , את התשתית למדינה , בדמות "היישוב , " שהיה ל"מדינה בדרך . " לכן לקביעה הייררכית אחת יש הצדקה : ללא תנועה לאומית , ש / ב . ה ביעדה ופעלה בנחישות למימושו – לא היתה קמה מדינת ישראל , על כל פנים לא בזמן שבו קמה . מבשורת "ההשכלה" ועד "מבשרי הציונות" מקובל , ובצדק , לזהות שלוש דמויות המייצגות את סיפור הקמתה המחודשת של הריבונות הממלכתית של העם היהודי בארץ–ישראל : הרצל , וייצמן ובן–גוריון ( ר' ערכיהם במדור תנועות לאומיות וחברתיות וערך על בן–גוריון גם במדור ההגות היהודית המודרנית . ( הרצל – כמייסדה של התנועה הלאומית היהודית הפוליטית , התנועה הציונית , וכאיש ששרטט את היעד – "מדינת היהודים" ב"ארץ הישנה–חדשה" " ) אלטנוילנד ;( " וייצמן – כאיש שהשכיל לשמר ולטפח את התנועה , היה לנשיאה ופעל יותר מכול להשגת הכרה בינלאומית בזכותם של היהודים למולדת שלהם ; ובן–גוריון – כאיש שבלט יותר מאחרים בהנחת היסודות הממשיים למדינה העתידה , האיש שעשה את "היישוב" ל"מדינה בדרך , " דבק ללא רתיעה בהקמתה הלכה למעשה , והנהיג אותה בשעת לידתה הקשה . סיפורם האישי של מנהיגים מסיט , לעתים קרובות , את תשומת הלב מהתהליכים המדיניים , הכלכליים , החברתיים והתרבותיים שאפשרו את הופעתם של המנהיגים האלה ואת הצלחתם . אבל אפשרי גם היפוכו של דבר : באמצעות דיון בהיבטים מסוימים בביוגרפיה האישית והמדינית של אותם אישים , ושל אישים אחרים , אפשר להאיר את התהליכים , הזרמים וההתפתחויות שבהם טמון השורש ההיסטורי העמוק של התופעה הנדונה . עניינו של החיבור האנציקלופדי הזה הוא , כאמור , בחינת השפעתם של תהליכי המודרניזציה והחילון על תולדות עמנו במאתיים השנים האחרונות . מנקודת תצפית זו צריך לבחון גם את ההתפתחויות ההיסטוריות שהוליכו להקמתה של ישראל ועיצבו את דמותה בעשורים הראשונים לקיומה . מנקודת תצפית זו ראוי היה להוסיף חוליה לשרשרת האישים הנזכרים , דווקא בראשיתה , את משה מנדלסון ( ר' ערך במדור ההגות היהודית המודרנית , ( סמלה של תנועת ההשכלה היהודית , ואת יצחק אייכל , שהיה למעשה אבי התנועה הזאת , שפילסה את הדרך גם לציונות . חוקרה המובהק של ההשכלה , שמואל פיינר , המייחס להשכלה תפקיד מפתח במודרניזציה היהודית , הגדיר את מהפכת הנאורות שהתרחשה בחברה היהודית במאה ה18– " מהפכה חילונית , " לא משום שנושאי דברה ביקשו לנתק עצמם מדת ישראל , וזאת לא היתה מטרתם , אלא משום שבעצם הופעתה היא החלישה את מעמדה של הדת ושל נושאי–כליה והכשירה את הקרקע להופעתם של תרבות חילונית ומוסדות חילוניים . אכן , אין להעלות על הדעת את הופעתה של התנועה הציונית ללא ההשכלה , שייצגה את ראשית המודרניזציה בעם היהודי , ללא תהליך החילון שפקד את קהילות ישראל בעקבות המודרניזציה ולימים – יחד עמה , וללא השפעתן של התנועות הלאומיות שפעלו באירופה במהלכה של המאה ה . 19– ( ר' תנועת ההשכלה והתרבות היהודית במדור ספרויות ואמנויות ( . מן המפורסמות היא שיהודים , מאז גלותם מארץ–ישראל , מרצונם או בעל כורחם , לא חדלו כמעט מעולם להתפלל לחידוש חייו של העם במולדת הישנה . יתרה מזו : "שיבת ציון , " אינדיווידואלית או קבוצתית , אף היא לא המתינה ל"חיבת ציון" או לתנועה הציונית . אלא , שכמו בעמים אחרים , לא די היה בשאיפה עזה לחירות לאומית . צריך היה שייווצרו הנסיבות ההיסטוריות שיאפשרו את צמיחתן של תנועות לשחרור לאומי . העם היהודי פיגר אחר העמים שהוא חי במחיצתם . תהליכי המודרניזציה והחילון איחרו לפקוד אותו , בהשוואה לעמי מערב אירופה ומרכזה , ואף קצב התקדמותם היה אטי ומהוסס יותר . משה מנדלסון נולד ( 1729 ) ארבעים שנה לאחר שג'ון לוק פרסם את ה"מכתבים על הסובלנות . " וירושלים שלו הופיע 28 שנים לאחר הופעת הכרך הראשון של האנציקלופדיה הצרפתית הגדולה , ( 1751 ) שעורר את חמת הכנסייה ( עם כותביה נמנו דידרו , רוסו 23 לטר . ( אלא שהשיהוי בתגובה הלאומית היהודית בהשוואה להתעוררות הלאומית של עמים אחרים באירופה היה אף גדול בהרבה . שכן , המודרניזציה והחילון השפיעו בשלבים הראשונים דווקא בכיוון הגברת מאמציהם של יהודים להפיל מחיצות בינם לבין העמים המארחים , לנצל ככל האפשר את יתרונותיה של האמנסיפציה , ולממש תהליכים של אקולטורציה בתרבות העמים שבמחיצתם הם חיו ופעלו . רק האכזבה מהאמנסיפציה , ההשפעה המצטברת של מאבקי השחרור ( או האיחוד ) של עמים אחרים ועליית משקלה של האנטישמיות נתנו גם ללאומיות היהודית המודרנית את הדחף שלו היא היתה כה זקוקה . לא ייפלא אפוא שהתנועה הלאומית של העם היהודי עשתה את צעדיה הראשונים כמעט יובל שנים לאחר "אביב העמים" ( 1848 ) ובזיקה אליו . כאשר מונים את הרב אלקלעי ואת הרב קלישר , שפעלו בתקופת "אביב העמים , " בין מבשריה החשובים של הציונות , חשוב להדגיש את הרקע הסביבתי להופעתם . שכן , לא מהסתגרות למדנית בד' אמות של תורה הגיעו השניים למסקנות לאומיות מודרניות , אלא דווקא משום שקרעו בחדרי לימודם אשנבים להציץ בסובב אותם ; הציצו ונפגעו . שניהם גדלו ופעלו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|