sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:205

לרדוף את היהודים , החלו בהדרגה להתארגן לפעילות פוליטית מתמשכת , שנועדה להבטיח למדינת ישראל תמיכה מרבית – פוליטית , דיפלומטית וצבאית . הקמת איפא"ק בשנת 1954 כגוף המתאם את פעילותם של ארגונים יהודיים בתמיכה בישראל סימלה את המחויבות החדשה הזאת . אבל מובן שהתמיכה הכללית בישראל לא ניתרגמה לתמיכה בכל אחת מפעולותיה ; והוויכוחים הפנימיים בין יהודי ארצות הברית שיקפו לא אחת את הניגודים האידיאולוגיים בתוך ישראל עצמה . אבל גם עם התגברות ההערכה לישראל ולמשמעותה לחיי היהודים נותרו בקהילות כיסי התנגדות , ובהם מגזרים שהתנגדו לציונות מראשיתה , כגון פלגים חרדיים בקרב האורתודוקסים שדבקו באמונה כי רק עם בוא המשיח ישובו היהודים לארץישראל ושכל ניסיון להאיץ את מהלך ההיסטוריה באמצעות התערבות אנושית מפר את עקרונות היהדות . מבחינתם גם היתה הציונות מודרנית מדי . אמנם מקצת החרדים מיתנו את עמדותיהם , ומאנטי–ציונים הם נעשו רק ללא–ציונים , בעקבות עמיתיהם בישראל , אך אחרים , ובייחוד חסידי סאטמר , המשיכו להתנגד בגלוי למדינת ישראל ויצאו נגדה בפומבי . שתי המגמות , הלא–ציונית והאנטי–ציונית , עדיין רווחות בחלקים ניכרים של העולם החרדי . ביטוייהן הפומביים נעים בין סירוב לכבד את סמלי עצמאותה של מדינת ישראל ולהשתתף באירועי תמיכה בה שעורכת הקהילה , לבין תעמולה אנטי–ישראלית גלויה , לעתים בשיתוף קבוצות ערביות . גילוי אחר של הסתייגות מקונסנזוס התמיכה במפעל הציוני עבר מן העולם , אף כי בשעתו נודעה לו חשיבות מסוימת . התנועה הרפורמית הדגישה מראשיתה כי היא תופסת את מושג היהדות כדת ודוחה את רעיון הלאומיות היהודית . כשהופיעה הציונות , נטייתם הטבעית של הרפורמים היתה להתנגד לה . ואולם רדיפות הנאצים דחפו רבים מן היהודים הרפורמיים בארצות הברית לבחון מחדש את עמדותיהם ( ר' התנועה הרפורמית והציונות במדור החברה הדתית מול החילון והמודרנה ;( אחרי מלחמת ששת הימים אומצו ישראל והציונות בגלוי בידי התנועה הרפורמית . בירושלים פועל קמפוס של ההיבר = י = ני ? ן קולג' השייך לתנועה הרפורמית , שגם הקימה מפלגה המשתתפת בקונגרס היהודי העולמי . הגורמים האנטיציוניים הקלאסיים נעלמו מהתמונה . גורם אנטי–ציוני שלישי בקרב היהודים איננו מוגדר היטב כשני קודמיו . אנשים מהשמאל הקיצוני התנגדו באופן מסורתי לתנועות לאומיות . אחרי 1967 היה רובו של השמאל שותף לעמדות תנועת השלום הישראלית שביקשה לפתור את הסכסוך הישראלי–פלסטיני על בסיס חלוקה מחדש של הארץ בין ישראל לבין ישות ערבית–פלסטינית . אבל היו בשמאל גם קבוצות , שלא השתייכו לגופים יהודיים מאורגנים , שתמכו בתביעתו של אש"ף אז לכינונה של מדינה אחת , "חילונית ודמוקרטית . " עקב כך מצאו את עצמם תומכיה של מדינת ישראל ושל הציונות הפרוגרסיבית בתנועות השמאל הרדיקלי היהודי בעמדה לא נוחה . מקצתם המשיכו לבקר את מדיניותה של ממשלת ישראל , אבל מקצתם חששו שהבעת ביקורת עליה תנוצל בידי המתנגדים לעצם קיומה של ישראל . מרבית היהודים במערב , בייחוד בצפון אמריקה , מזדהים עם ישראל ובאופן כללי תומכים במדיניות הממשלה המכהנת בה . ארגוניהם משקפים בדרך כלל את העמדות האלה . הם לכאורה ציונים , במובן שהם תומכים בישראל ומגינים על זכותה להיות מדינה יהודית . עם זאת הם אינם מקבלים בהכרח את כל עיקרי הציונות . לדוגמה , מעטים היהודים בצפון אמריקה החשים חובה לעלות לישראל . למעשה , חלק הארי של יהודי התפוצות שהיגרו לישראל מאז 1948 עשו זאת משום שהתנאים בארצות מוצאם נעשו בלתי נסבלים , ולא מתוך הכרה פנימית אידיאולוגית . בהקשר הזה יש להזכיר ויכוח פנימי שהתגלע בתוך ארגונים יהודיים כשהתברר שיהודים רבים יוכלו לצאת את ברית המועצות . העמדה הציונית היתה שעליהם להגיע לישראל . אך רוב הקהילות בצפון אמריקה החזיקו בדעה שאם יהודים סובייטיים ירצו להגר לצפון אמריקה כפרטים , הרי על הקהילות לסייע להם ולקדם את פניהם בברכה . קרוב לוודאי שיהיה הוגן לומר שיהודי צפון אמריקה אימצו אל לבם את ישראל יותר משאימצו את הציונות . הם בלי ספק תומכים בציונות למען אלה הרוצים להיות ציונים , אך הם שומרים על זכותם להחזיק בזהות הקשורה לארץ מוצאם כזהותם הראשונית . הדבר הזה נכון בייחוד בארצות הברית , הדוחפת בחוזקה אל עבר קונפורמיזם ליברלי . הוא נכון פחות בקנדה , שהזהויות האתניות חזקות ומקובלות בה יותר . מלחמת ששת הימים ב1967– היתה נקודת מפנה במערכת היחסים בין יהודי התפוצות לישראל . מה שנראה אז כאיום ממשי למחוק את ישראל מעל המפה הביא חלקים גדולים יותר של יהודי התפוצות לבחון את אופי עמדתם כלפי הציונות , וחלק גדול יותר בתוכם החל להגדיר את עצמו "ציוני , " אם כי לאו דווקא במשמעות שהיתה מקובלת עד אז . בעקבות זאת הלכה ישראל ותפסה מקום מרכזי בחיי הקהילות היהודיות . יהודי אמריקה נעשו מודעים יותר לחשיבות הפוליטית שנודעה לממשל שלהם במאבקים הדיפלומטיים שבאו בעקבות המלחמה . אחרי מלחמת 1967 הוברר כי ארצות הברית היא בעלת הברית הפוליטית הראשית של ישראל , אף שעמדותיה אינן עולות תמיד בקנה אחד עם אלו של ממשלות ישראל . עקב כך גברה חשיבותם הפוליטית של יהודי ארצות הברית , בגלל יכולתם להפעיל לחצים על הממשל האמריקני כדי שזה יתמוך בעמדותיהן של ממשלות ישראל . ההכרה שזוהי

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help