|
|
Page:163
חינוך ודאגה להמשכיות ללחצי הטמיעה בחברת הרוב ובתרבותו נתנו היהודים שתי תשובות . היו שקיבלו על עצמם את אתגר ההתערות המוחלטת והתרחקו מן התרבות היהודית . תופעה זו היתה שכיחה יותר בארצות אירו–אמריקה . אבל היו שהחליטו להשתלב בחברה החדשה בלי לנתק את שורשי תרבותם . רוב היהודים בקהילות המאורגנות בחרו באופציה השנייה . אך יש לציין כי על אף מסר הטמיעה שמנהיגיה האינטלקטואליים והפוליטיים של החברה הלטינו–אמריקנית שלחו בגלוי או בסמוי אל היהודים , לא מנעו הרשויות בשום מקום את קיומם של המוסדות התרבותיים הייחודיים של היהודים , ובראשם בתי הספר . כל מדינות אמל"ט הציעו חינוך חינם לתושביהן , מגן הילדים ועד לאוניברסיטה . אמנם לרובן היו בראשית דרכן קשיים , שהורגשו בעיקר באזורים הכפריים , במילוי המשימה הזאת . אבל למן אמצע המאה ה20– כבר הצליחו כולן לספק שירותי חינוך חינם ממשלתי לכל האוכלוסייה , אף כי לא ברמה שווה בכל מקום . לצד מערכות החינוך הממשלתיות התקיימו גם מערכות של בתי ספר פרטיים . הכנסייה הקתולית היתה ראשונה להקים בתי ספר כאלה מתוך רצון להחדיר באוכלוסייה את עקרונות אמונתה . היו גם גורמים פרטיים שהקימו בתי ספר שפעלו על בסיס מסחרי כדי להעניק שירותי חינוך ייחודיים לבני המעמדות שיכלו לשלם בעבור חינוך יוקרתי יותר . בתי ספר פרטיים הוקמו גם בידי קבוצות מהגרים בעלות מאפיינים אתניים , תרבותיים ודתיים ייחודיים , שרצו להנחיל את מורשתם לדורות הצעירים : איטלקים , אנגלים , ארמנים , באסקים , גרמנים , דנים , יוונים , יהודים , יפנים , סקוטים , צרפתים ורבים אחרים . מקצתם , כגון בתי הספר האנגליים , הצרפתיים , האיטלקיים , הגרמניים , וגם בתי ספר שפעלו על פי תוכנית הלימודים של ארצות הברית , נעשו ברבות השנים לבתי ספר יוקרתיים . לימדו בהם ביתר אינטנסיביות את השפות והתרבות של ארצות אחרות לתלמידים שלא השתייכו בהכרח לקבוצת המוצא שהקימה את אותו בית הספר . הבחירה בהם התבססה על רמת הלימודים , על התרבות המועדפת ועל יוקרת בית הספר . הארגונים הקהילתיים היהודיים באמל"ט מאוגדים במוסדות פדרטיביים . בתמונה : קונגרס של בני-ברית שהתכנס בסאו פאולו שבברזיל בשנת 1973
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|