|
|
Page:161
המסגרות הדרושות לקיום חיי התרבות היהודית ולהנחלתה לדורות הבאים . אופיים של המוסדות שהוקמו משקף את ההשקפות שרווחו בשעתן על היהדות . בשלבים הראשונים של ההתארגנות הוקמו בתי כנסת ובתי קברות . אבל כעבור זמן החלו המהגרים היהודיים בהקמת מוסדות תרבות , חברה , ספורט וחינוך , לסיפוק צרכיה של כל קבוצה על פי מסורתה והשקפתה . ואכן מגוון הגישות של היהודים לתרבות היהודית ולמסורת היה רחב . רוב היהודים שהגיעו לאמל"ט היו אשכנזים חילוניים ממזרח אירופה . מטענם התרבותי כלל כמעט את כל קשת הדעות הפוליטיות שרווחו בארצות מוצאם – ציונים מן השמאל והמרכז , רוויזיוניסטים , דתיים , סוציאליסטים , בונדאים , אנרכיסטים וקומוניסטים . קבוצות השמאל בלטו במיוחד . בעלי השקפות קרובות התלכדו . וכל קבוצה נאבקה לא רק כדי לעשות נפשות לרעיונותיה , אלא גם להשיג את השליטה במוסדות הקהילתיים ולזכות בתמיכתם בארגוניהם המקומיים וגם בתנועות האם שמעבר לים . הלא–אשכנזים שבין הציונים הקימו ארגונים , חילוניים באופיים , שהיו נפרדים מאלה של האשכנזים , גם כי אלה קיימו את כל פעילותם ביידיש , וגם כי דפוס ההתארגנות של המפלגות ממזרח אירופה היה זר לתודעה הארגונית המסורתית של יוצאי ארצות ערב ושל הספרדים . זרמי השמאל הלא ציוני , הקומוניסטים והבונדאים , שכוחם היה רב במרחב היהודי בשנות ה30– וה40– ( בעיקר בארגנטינה , אורוגוואי וברזיל , ( הלכו ונחלשו בשני העשורים שלאחר מכן . התחזקותה של התנועה הציונית בכל מדינות אמל"ט , בעיקר עקב הקמתה של מדינת ישראל והאכזבה מברית המועצות , הביאו לדחיקת התנועות הקומוניסטיות ( שקיבלו מעמד רשמי , מעין יבסקציה , בתוך המפלגות הקומוניסטיות הכלליות ) לשולי החברה היהודית . עד סוף שנות ה60– נטשו רוב חבריהן , ובעיקר הצעירים , את שורותיהן לטובת ארגוני השמאל הציוניים , או הצטרפו לקבוצות שמאל ולמפלגות שמאל בחברה הלא יהודית . הבונדאים נעלמו אף הם בהדרגה בעיקר עקב אי הצלחתם של המבוגרים לגדל דור המשך שיתמוך ברעיונותיהם התרבותיים יהודיים–יידישאיים והסוציאליסטיים , ובגלל השפעתה החזקה של התנועה הציונית על הנוער . השפעתם ניכרה זמן ממושך יותר במקסיקו , שבה המשיכו ללמד יידיש בבתי ספר יהודיים עד לשנות ה . 90– פיזור גיאוגרפי , ריבוד חברתי וכלכלי במחצית השנייה של המאה ה20– היו כל היישובים היהודיים באמל"ט עירוניים . הניסיונות להתיישבות חקלאית יהודית שנערכו בהיקפים נרחבים ( ארגנטינה ) או מצומצמים ( ברזיל , אורוגוואי , הרפובליקה הדומיניקנית ) מראשית המאה ועד לשנות ה , 40– דעכו ונעלמו במחצית השנייה של המאה . כמעט כל היהודים מרוכזים בערים שבהן יותר ממיליון תושבים , וחוץ מבברזיל , אלה ערי הבירה של המדינות . בברזיל נמצא הריכוז הגדול ביותר של יהודים בעיר סאו פאולו , "הבירה הכלכלית" של המדינה . תפקידם של היהודים בפיתוח הכלכלה המקומית היה חשוב . רבים מהם עסקו בראשית דרכם ברוכלות בקרב השכבות הנמוכות של האוכלוסייה . הם החדירו מוצרי צריכה רבים באשראי לרבדים רחבים שבדרך אחרת ידם לא היתה משגת לרכוש אותם . רבים אחרים מהמהגרים היהודיים עבדו כשכירים או כעצמאיים בבתי מלאכה זעירים . בין שעבדו במקצועות שהביאו עמם ובין שלמדו מקצועות חדשים , הם החלו לייצר מוצרי צריכה שעד אז הובאו מאירופה ועקב מחיריהם הגבוהים היו רחוקים מהישג ידם של שכירים ופועלים – רהיטים , פרוות , מוצרי אופנה ועור , ועם ייצורם במקום במחירים עממיים הם נעשו נגישים לשכבות רחבות . מקצת המהגרים הללו הצליחו להגיע לביסוס כלכלי ופיתחו פעילות עסקית שאפשרה להם להקים מפעלי תעשייה קטנים ובינוניים . אחדים מהם הצליחו אף בקנה מידה גדול מזה . תקופת הצמיחה המובהקת בכל אמל " ט היתה בימי מלחמת העולם השנייה , כאשר התת–יבשת היתה חופשית מאימי המלחמה ושימשה ספק חשוב של מזון ומוצרים אחרים למדינות המעורבות במלחמה , בעיקר לבעלות הברית . בעיסוקים האלה הצליחו היהודים להתבסס ולעלות ברבדים החברתיים והכלכליים . ובמקביל פנו יהודים לאפיקי ההשכלה הגבוהה , שהיו פתוחים לפניהם ללא הגבלה . ראשיתה המובהקת של התופעה הזאת ניכרה כבר בשנות ה30– וה40– בקהילות היהודיות הוותיקות יותר שבארגנטינה , ברזיל , אורוגוואי וצ'ילה , ולמן שנות ה60– גם בשאר הארצות . על פי סקרים שנערכו בארגנטינה בראשית שנות ה60– עסקו שני שלישים מכלל כוח העבודה של היהודים במסחר , פקידות ומקצועות חופשיים . מחקר שנעשה בשנת 1991 במקסיקו הראה כי יותר ממחצית היהודים היו עצמאיים או עסקו בתפקידי ניהול בכירים , ורבע מהם היו בעלי מקצועות חופשיים . מוקדים ומאפיינים של התארגנות קהילתית בארצות ההגירה הוקמו מוסדות קהילתיים ששירתו את הצרכים הבסיסיים של היהודים : סיוע למהגרים , לנזקקים , לחולים ולחלשים , ודאגו גם למסגרות הפולחניות שנדרשו למחזור החיים היהודיים – מילה , חופה , קבורה – וכן לבתי כנסת ולבתי ספר . המוסדות האלה התארגנו בדרך כלל על פי עדה או מוצא משותפים . בקהילות יהודיות גדולות יותר , כגון בואנוס איירס , סאו פאולו , ריו דה ז ' ניירו , מקסיקו סיטי ומונטווידיאו ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|