|
|
Page:152
אלג'יריה , שהיו אדישים לציונות לאין ערוך יותר מאחיהם המרוקניים והתוניסאיים . עד כדי כך שהעיתונות הישראלית הטיחה ביהודי אלג'יריה ביקורת חריפה למדי על שכה מעטים מהם בחרו בארץ המובטחת להתחיל בה את חייהם מחדש . אפילו מנהיג ישראלי מתון כמשה שרת שפך עליהם קיתונות ביקורת על היותם סוג של "צרפתים חדשים , " שלא השכילו ללכת בנתיב של "אחיהם" ממרוקו ומעיראק , שביכרו את ישראל על פני אירופה ואמריקה . " ישראל סטרה לאדם מת " , כתב אנרי שמואלי , אחד מכותבי הרשומות האלג'יריים המעולים , אחרי "המשפט הפומבי" שערך העיתון מעריב ליהודים אלג'יריים שסירבו לחיות בישראל . אבל כמה "אנשים מתים , " הוסיף שמואלי , "קמו לתחייה , ויש סטירות העושות את העבודה . " משחשו יהודי צפון אפריקה כי אין הם מיוצגים כהלכה בארגונים פרו–ישראליים שפעלו בצרפת בשנות ה , 60– הם הקימו , זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים , ארגונים משלהם , ובהם תנועה ציונית בגלוי ושמה " ציונה , " והארגונים האלה גילו עניין אמיתי בגורלם של יהודי צפון אפריקה החיים בישראל . מכל מקום , עדיין נותרו בעינן שתי שאלות : באיזו מידה השינויים התרבותיים והאידיאולוגיים הכבירים שעברו על יהדות צרפת מאז שנות ה60– בלתי הפיכים ? האם חל שינוי כיוון באופי הליברלי והחילוני של החיים היהודיים בצרפת ? ועד כמה יכולה החברה האזרחית הצרפתית לשאת "קהילה" שטענה תמיד כי היא חלק ממנה , אך כעת היא שואבת רבים מסמליה החברתיים ממקור שמחוצה לה . מאז סוף שנות ה80– נעשתה יהדות צרפת , למעשה , מגוונת ומפולגת יותר מבפנים . כבתנועת מטוטלת דומה כי אוריינטציות מיושנות שנראה בשנות ה70– כי הן דועכות , כדוגמת ה"יזראליטיות , " חוזרות במלוא עוצמתן , לא רק בקרב היהודים הצרפתיים הוותיקים , אלא גם בקרב הדורות החדשים של יהודים צפון–אפריקניים שנולדו בצרפת ונוהגים , מבחינות רבות , כדרך שנוהגים יהודים צרפתיים אחרים . אפשר למצוא אותם במספרים גדולים בארגוני השמאל האחרונים הפועלים במדינה , וגם בין המשתתפים בהפגנות החשובות ביותר נגד ישראל , נגד ה"קהילתיות" היהודית ולמען הפלסטינים . סיבות רבות לתפנית הבלתי צפויה הזאת . הראשונה בהן היא תחיית החילוניות והסוציאליזם בזמן נשיאותו של מיטראן , וחגיגות יובל המאתיים למהפכה הצרפתית ולאמנסיפציה היהודית . אלה הניעו יהודים רבים לשקול מחדש באהדה את גישתם האוניברסלית בעבר כלפי היהדות לאור מה שנתפס כגישה האתנית הצרה ו"הסטייה המסוכנת" של הציונות . הסיבה השנייה היא ההשפעה השלילית של מלחמת לבנון ושתי האינתיפאדות על הדימוי של ישראל בקרב יהודים מן השמאל , שהחלו למתוח ביקורת חמורה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים . לפיכך , אינטלקטואלים יהודיים רבים , אשר בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים גילו את זהותם היהודית באמצעות הזדהותם עם ישראל , נעשו לאחר מכן ביקורתיים יותר הן כלפי ישראל והן כלפי כל ההיבטים הדתיים והאתניים של חיי הקהילה היהודית . והסיבה האחרונה , אך לא בחשיבותה , היא התגובה השלילית לרוח האורתודוקסיה הדתית , שהחלה לנשב בקהילה היהודית למן שנות ה , 80– ששני גילוייה העיקריים היו , מצד אחד , בחירתו של יוסף סיטרוק לכהונת הרב הראשי של צרפת , ומן הצד האחר , הגידול הניכר במספר בתי הספר הדתיים היהודיים . המוסדות האלה , ששיעור גידולם השנתי נע בין 5 % ל , 10 % – כוללים לא רק את תלמודי התורה של חב"ד ואת הישיבות הידועות של פובלן ושל אקס לה בן , אלא גם בתי ספר חדשים ללימודי בוקר שפתחו "אליאנס" ו"קרן הסעד היהודית המאוחדת , " בעזרת הסוכנות היהודית וארגונים יהודיים עולמיים אחרים . עד שנת 1995 למדו כ 25 , 000– ילדים ביותר ממאה מוסדות שכאלה – מגני ילדים ועד בתי ספר תיכוניים – הממומנים בחלקם בידי המדינה . מספרם של "החוזרים בתשובה" גם הוא גדל משנה לשנה ( הם היו בשנת , 1995 על פי כמה אומדנים , כ 2 % – מכלל האוכלוסייה היהודית , ( ואילו כינוסים דתיים , כגון יום התורה , שארגן רבה הראשי של צרפת ב12– בנובמבר , 1989 קיבצו יותר מ 30 , 000– איש במרכז הירידים של נמל התעופה לה בורז'ה , סמוך לפריז . היוזמה הזאת , וכן הגישה השנויה במחלוקת שנקט סיטרוק ב"פרשת הצעיפים" ( הפולמוס בדבר זכותן של נערות מוסלמיות לחבוש לראשן צעיפים בבתי הספר הצרפתיים , ( שבה צידד בהורים מוסלמיים שנאבקו לכיבוד המסורות הדתיות שלהם נגד הערכים החילוניים המושרשים בצרפת , ניכרה חלקים גדולים של הקהילה היהודית ממנהיגותו הדתית . בעקבות זאת הוקמו , מאז שנות ה , 90– אגודות רבות של יהודים החולמים על יהדות פתוחה וליברלית יותר . מקצת הארגונים הללו קראו בגלוי לשיבה אל ערכי היזראליטיזם המיושנים , בעוד רובם , כגון "חוג ברנאר לזאר , " המרכז התרבותי ע"ש ויקטור מדם ו"האגודה למען יהדות הומניסטית וחילונית , " מבקשים לשנות את המגמה התרבותית של היהדות הצרפתית לכיוון בסיס חילוני יותר . בשל הפעילות הזאת , בין השאר , לא השתתפו ב"יום התורה" החדש של סיטרוק ב1997– אלא 15 , 000 יהודים בלבד . לסיכום , בזמן שבעבר הקרוב מאוד היה אפשר למנות בקלות יחסית את דפוסיה השונים של ההוויה היהודית בצרפת , הרי כיום לפנינו קהילה מפוררת הרבה יותר , המחולקת לקשת רחבה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|