|
|
Page:92
אלפרד דרייפוס פייר בירנבאום קפיטן ( סרן ) אלפרד דרייפוס ( 1935-1859 ) היה בזמנו היהודי היחיד שהגיע לדרגה הזאת במטה הכללי של צבא צרפת . הוא הואשם בבגידה בצרפת בשירותה של גרמניה , הורשע במשפט על סמך ראיות מפוקפקות , שלאחר מכן התברר כי היו מבוססות על עדות שקר , נידון למאסר עולם , הושפל בטקס פומבי שנערך בשנת , 1895 שבו הוסרו דרגותיו , ונשלח לבית הכלא באי המכונה "אי השדים , " מול חופי גיאנה הצרפתית שבאמריקה הדרומית . במשפט חוזר , שבו הובאו ראיות חותכות לחפותו של דרייפוס , סירבו השופטים הצבאיים לבטל את פסק הדין בנימוק שביטולו "יפגע בכבוד הצבא , " אף שקיצרו את עונשו ל10– שנות מאסר . משפטו עורר סערת רוחות בצרפת ונעשה לסלע מחלוקת בין הימין הקתולי ששלט בממשלה לבין הליברלים והסוציאליסטים . הסופר אמיל זולא , שהיה בין הנלחמים לזיכויו של דרייפוס ופרסם בזכותו קול–קורא , "אני מאשים , " הואשם בהוצאת דיבה והורשע . רק אחרי חילופי הממשלה , בשנת , 1906 כשהוקמה ממשלה ליברלית יותר , קבע בית המשפט העליון כי דרייפוס אינו אשם ; הוא שוחרר , דרגתו הצבאית הוחזרה לו ואף הוענק לו אות כבוד . במלחמת העולם הראשונה הועלה לדרגה המקבילה לדרגת סגן אלוף . אלה הן עובדות שכבר נעשו נחלת הרבים . כך גם התנועה האנטישמית הסוחפת , שפשטה בעקבות הרשעתו של "הבוגד" בכל רובדי החברה הצרפתית , פרץ הפופוליזם שקיבץ קהלים אנטישמיים משולהבים סביב תעמולה אינטנסיבית , וגם התהוותו האטית של מחנה תומכי דרייפוס ולידתה של קבוצת אינטלקטואלים שהתגייסו להגנתו , והניצחון הסופי של הרפובליקה שנאבקה בהצלחה בכוחות האנטישמיים , שהתסיסה אותם במידה רבה הקתוליות הקנאית . פרק זה הוא חלק מן ההיסטוריה הצרפתית בת זמננו , אך הוא גם ממלא תפקיד בעל משמעות רבה בהוויה הרעיונית היהודית : אם בחיזוק האמון ברפובליקה , שהחלה נתפסת כמסוגלת להגן על היהודים בשם החוק ושוויון כל אזרחיה , ואם , בניגוד לכך , בהצדקת החזון הציוני של הכורח בהשגת עצמאות לאומית ליהודים . אלפרד דרייפוס הוא , על כן , חלק בלתי נפרד לא רק מן ההיסטוריה של יהודי צרפת , אלא גם מן ההיסטוריה היהודית המודרנית כולה . אמנם זיקתו של דרייפוס ליהדות לא היתה חד–משמעית , ובעיני היסטוריונים רבים בני זמננו נראה הממד היהודי של פרשת דרייפוס משני , שכן , מצד אחד , לא הפגין הסרן בפומבי כל דבקות מהותית ביהודיותו , ומצד אחר , יצאו תומכיו של דרייפוס בעיקר להגנת האדם והאזרח , ולאו דווקא להגנת היהודי . ולפיכך משקפת הפרשה בראש ובראשונה מאבק למען משפט חף מדעות קדומות , בשם הצדק והאמת . אלפרד דרייפוס היה אכן יהודי במוצאו . אבי סבו , אברהם ישראל דרייפוס , סבו , יעקב דרייפוס , וכן אביו , רפאל דרייפוס , שמרו כולם על המסורת היהודית ונישאו לנשים יהודיות . אביו נשא לאישה את ז'אן ליבמן , שהקפידה לקיים את החגים המרכזיים וגילתה זיקה ברורה ליהדות . אלפרד הצעיר חגג את בר המצווה שלו , ולאחר שהמשיך בהצטיינות את לימודיו והתקבל לאקדמיה הפוליטכנית , אחד מחבריו בה ערך לו היכרות עם אחותו , לוסי הדמאר , והוא נשאה בבית הכנסת דה לה ויקטואר בטקס מסורתי שניהל הרב הראשי צדוק קאהן . לוסי , הרעיה הנאמנה שבחיבתה ובנחישותה העניקה סעד חיוני לסרן בתקופת כליאתו , נהגה לקרוא מן התנ"ך לילדיה ולקחה אותם לבית הכנסת בחגים , כמנהגם של יהודי צרפת הוותיקים . חייו של דרייפוס כללו אפוא סממני השתייכות ברורים לעולם היהודי . זיקתו של דרייפוס ליהדות לא היתה חד-משמעית , אבל משפטו נעשה לחלק בלתי-נפרד לא רק מן ההיסטוריה של יהודי צרפת , אלא גם מן ההיסטוריה היהודית המודרנית כולה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|