|
|
Page:82
גוטהולד אפרים לסינג גלילי שחר בשמו של גוטהולד אפרים לסינג , הוגה דעות , מחזאי , דרמטורג ומבקר , מן הבולטים שבאנשי הנאורות בגרמניה , נכרכה גם אחת האלגוריות המובהקות של הדיאלוג התרבותי בין יהודים לגרמנים בעת החדשה . בכתביו , ובהם חיבורים על שאלות אסתטיות , מסות על נושאים תיאולוגיים , תוכניות פדגוגיות , מחזות ורשימות על התיאטרון , מהדהדת מורכבותה של מחשבת הנאורות . ובהגות זו , הטבועה בחותמם של שיח הסובלנות ומורשת ההומניזם , התגלתה גם פרספקטיבה מרתקת שנגעה במישרין בשאלת מעמדם של היהודים . התכתבויותיו של לסינג עם משה מנדלסון , מחזותיו היהודים , ( 1749 ; Die Juden ) ונתן החכם ( 1779 ; Nathan der Weise ) ורשימות אחרות מפרי עטו , מתעדים את אופקיו וגבולותיו של דיאלוג , שזכה לפעמים להערכה מופרזת וכבר נעשה לסטריאוטיפ בפני עצמו של "פגישה" בין יהודים לגרמנים . הדיאלוג בין מחשבתו של לסינג ובין עולמותיהם של יהודים , גם בשל חולשותיו ושונותו , הוא תעודה נוספת המספרת על דרכי העקלתון של היהדות המודרנית באירופה . לסינג נולד בינואר 1729 בעיר קמנץ שבגרמניה . מצד אביו השתייך לשושלת של אנשי כמורה ומשכילים פרוטסטנטיים . לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים יצא לסינג בשנת 1746 ללייפציג , ושם התמסר ללימודי תיאולוגיה , פילוסופיה , בלשנות ורפואה . בשנות הלימוד החל גם לפרסם את יצירותיו הראשונות , ובהן המחזה המלומד הצעיר . ( 1747 ; Gelehrte Der junge ) מסוף שנות ה40– שהה לסינג בברלין , והועסק שם ככתב בעיתון מקומי . השנים האלה הניבו גם את כתיבת המחזה היהודים , רשימות על תולדות התיאטרון ותרגומים אחדים . לאחר שהשלים את לימודי המגיסטר שלו , בשנת , 1752 הסתלק לסינג מן המסלול האקדמי והעמיק את מעורבותו בשיח הציבורי של הנאורות . בשנים האלה רקם קשרי ידידות עם כמה מאנשי הרוח בברלין , ובהם קארל וילהלם רמלר , פרידריך ניקולאי ומשה מנדלסון . המפגש בין לסינג למנדלסון הניב תחילה חיבור משותף – מסה שנונה על המשורר האנגלי אלכסנדר פופ וסדרה של חילופי מכתבים , שגם ניקולאי היה שותף לה . בהתכתבות הזאת מתועדת אחת השיחות הפוריות של הנאורות הגרמנית על שאלת הטרגדיה וזיקתה לבעיית המוסר . בשנת 1755 השלים לסינג את חיבור המחזה מיס שרה סמפסון , ( Miss Sara Sampson ) יצירה שעמה נפתחה גם מסורת דרמתית חדשה בגרמניה – "מחזה התוגה הבורגני . " זהו ז'אנר המוקדש לקורותיהן ולגורל תשוקותיהן של דמויות מן החברה הבורגנית , כלומר לעולמם של בני "המעמד הבינוני , " ולא עוד לתולדות מלכים ואצילים בלבד . מיס שרה סמפסון סימן את הדרך למחזות נוספים המספרים על נערות הנקרעות בין תשוקה , זהות מוסרית ומרות פטריארכלית . בשנות ה60– חתם לסינג חיבורים נוספים על שאלת האמנות . אחד המרכזיים שבהם הוא המסה לאוקואון , ( 1766 ; Laokoon ) הנדרשת למורכבותם של דימויי היופי של התרבות ההלניסטית . המסה הזאת ייסדה השקפה חדשה בחקר האמנויות ותרמה תרומה חשובה לשיח האסתטי של הנאורות . בסוף שנות ה60– הועסק לסינג כדרמטורג ומבקר ב"התיאטרון הלאומי" בהמבורג . למרות כישלונו של המפעל הזה היה בו כדי לסמן מפנה בתולדות אמנות הבמה בגרמניה . בשנות ה70– הועסק לסינג כספרן בספרייתו של הדוכס פון בראונשווייג בעיירה וולפנביטל . באותן שנים גם המשיך אישים גוטהולד אפרים לסינג ( על פי ציור של אנטון גראף ) – תיעוד של מורכבות השאלה בדבר זהותם של יהודים מנקודת מבטה של הנאורות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|