|
|
Page:81
תחום הפעילות של הארגונים האלה כלל עתה יותר מהגנה מפני אפליה ואנטישמיות . הקונגרס היהודי העולמי הגיש ב , 1949– למשל , תזכיר לוועדת המשפט הבינלאומי של האו"ם , שבו הודגש הצורך בניסוח מסמך על העקרונות הכלליים שנקבעו במשפטי נירנברג , שבהם נשפטו , לאחר מלחמת העולם השנייה , 22 מראשי השלטון והצבא הנאציים . ב1950– פנה שוב הקונגרס היהודי העולמי אל הוועדה הנ"ל והמליץ לכלול בהצעת חקיקה פשעים ספציפיים נגד האנושות , כסוג שונה מזה של פשעי מלחמה , בכוונה להבטיח הגנה למיעוטים דתיים , תרבותיים ואתניים . כשדנה העצרת הכללית של האו"ם באמנה נגד השמדת עם , שהתקבלה ב , 1948– פנו ארגונים יהודיים מארצות שונות אל ממשלותיהם ואל דעת הציבור כדי להניעם לתמוך בהצעת האמנה . לאחר קבלתה , פעלו הארגונים האלה להשגת אשרורה על ידי הממשלות ודחיית הנימוקים שהעלו מתנגדיה . הקונגרס היהודי העולמי וארגונים יהודיים אחרים גם דרשו מהעצרת הכללית לנקוט אמצעים להקמת בית משפט בינלאומי פלילי . כידוע , המטרה הזאת הושגה רק ב , 1998– עם קבלת אמנת רומא , אף שמדינת ישראל עצמה , מסיבות הנוגעות לפעולותיה בשטחים שנכבשו לאחר , 1967 הצביעה נגדה והיא מסרבת לאשרר אותה . הפעילות הפוליטית והמשפטית של ארגונים יהודיים בינלאומיים באה לידי ביטוי גם בתהליך ההכנה של מסמכים שהתקבלו בשנים הראשונות לפעולתו של האו"ם . בהקשר הזה כדאי להזכיר את בעיית הפליטים ומחוסרי הנתינות ; הכנת האמנה נגד התיישנות של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ; בעיית זכויות האדם בכלל והכנת ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם בשנת . 1948 הנציגים היהודיים המליצו על הכללת זכויות שלא הובאו בחשבון בדיון הראשוני והשמיעו הערות וביקורת על סעיפים שונים . חשוב לציין בהקשר הזה את פעילותו של המכון לעניינים יהודיים , בניו יורק ובלונדון , שפרסם ספרים על האמנות האלה ועל נושאים כגון יהודי ברית המועצות , אפליה , מיעוטים וזכויות האדם . בסוף שנת , 1959 כשפרצה מה שכונתה אז 'מגפת צלבי הקרס , ' פעלו הארגונים היהודיים באופן נמרץ להבטחת קבלתה של ההכרזה והאמנה על ביעור כל צורותיה של אפליה גזעית , שהתקבלה ב , 1965– ושל ההכרזה על ביעור כל צורותיה של אפליה ואי–סובלנות על בסיס דת ואמונות , שאושרה רק ב . 1981– ישראל חתמה על האמנה ב7– במארס , 1966 אך הפקידה את כתב אשרורה רק ב3– בינואר . 1979 בעיקרו של דבר , תרמו הארגונים היהודיים רבות לשינוי עמדת המוסדות הבינלאומיים שלא רצו להזכיר בפירוש את האנטישמיות במסמכים נגד אפליה . בעשור האחרון , בייחוד במישור האירופי , אך גם במסגרת הארגונים של האו"ם , נשבר נוהג זה , וכיום יש התייחסות לאנטישמיות ולשואה במסמכים שונים . ראויה לציון גם הפעילות הפוליטית של הארגונים היהודיים לטובת יהודי ברית המועצות , בעיקר בשנות ה60– וה , 70– ולטובת יהודי ערב , מאז שנות ה . 50– בוועידת דרבן בדרום אפריקה , נגד הגזענות , ( 2001 ) פעלו ארגונים יהודיים לא מעטים . מהוועידה הזאת פרשו אמנם ארה"ב וישראל בגלל מה שנראה להן כהסתה אנטי–ישראלית ואנטי–יהודית של קבוצות מאורגנות ושל ארגונים לא ממשלתיים , ( NGO'S ) ולמרות זאת כולל המסמך הסופי של הוועידה גינוי מפורש של האנטישמיות . הארגונים היהודיים הגדולים היו פעילים גם בכינוסים ובסמינרים בינלאומיים שארגנו באירופה מועצת אירופה והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה בינלאומי , ( OSCE ) ובמישור הבינלאומי – האו"ם , שנושאם היה התגברות סכנותיה של האנטישמיות . לאחר הקמתה של מדינת ישראל נשאלה השאלה אם לפעולה של הארגונים היהודיים נודעת עוד אותה החשיבות שהיתה לה לפני . 1948 יש מי שסבור כי המדינה יכולה וחייבת להיות המגינה על כל העניינים היהודיים באומות המאוחדות ובמוסדות בין מדינתיים אחרים . ברשות המדינה אמצעים שאין בידי ארגונים וולונטריים , ועל כן יעילות התערבותה גדולה יותר . לעומת זאת , פעילות בינלאומית נגד אפליה ואנטישמיות אינה עוד עניין ליהודים בלבד ולא צריך להיות לה שום קשר למעמדה הבינלאומי של ישראל . במצב הקיים , קהילות יהודיות שהן גופים דמוקרטיים מסוגלות לבטא במישרין את האוטונומיה שלהן ולהגן על האינטרסים שלהן מתוך שיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים במסגרותיהם השונות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|