|
|
Page:75
הן מצדן שללו , בשם האומות השונות או בשם עקרונות המארקסיזם–לניניזם , את ייחודה של שואת היהודים . ההכחשה נפוצה על פני שטח עצום , אך לא בכל מקום היתה לה השפעה זהה ולא בכל מקום מילאה תפקיד דומה . הפרסומים הרבים ביותר , מבחינה סטטיסטית , הופיעו בגרמניה . שם ההכחשה היא רק ממד אחד של לאומנות קיצונית השואפת להפוך את גרמניה לדגם של "החף הנרדף . " ואולם טיעונים מסוג זה נוגעים רק למיליה מוגדר ומוגבל מאוד גם בגרמניה . מחוץ לגרמניה קבוצת המכחישים הבולטת ביותר , זו המזינה את המסע העולמי כולו , נמצאת במרכז הקליפורני המפרסם מאז 1978 את ה . Journal of Historical Review– קבוצה זו קשורה בטבורה ל"ליברטי לובי" , ( Liberty Lobby ) ארגון ימני קיצוני של אנטי–יהודים ואנטי–שחורים בארה"ב . השפעתה על אנשי האקדמיה היא אפסית . בניגוד למה שאפשר לקרוא לעתים קרובות בעיתונות ובאמצעי תקשורת אחרים באמריקה , בריטניה וגרמניה , לא עסקו אנשי קבוצה זו בתזות " רוויזיוניסטיות" כאילו מדובר בתזות רציניות . דיונים כאלה נערכו רק בארצות שבהן קבוצות מן המרכז הפוליטי אימצו , אם בשם החירות ואם בשם האמת , את התזות של ההכחשה . כך היה בעיקר באוסטרליה ( פרשת ג'ון בנט , הקרויה על שם המזכיר לשעבר של "המועצה הוויקטוריאנית לחירויות האזרח , ( " ובצרפת " ) פרשת פוריסון , " הקרויה על שמו של פרופסור באוניברסיטת ליוןII– שפרסם בלה מונד את "הידיעה הטובה" בדבר אי קיומם של תאי הגז , הועמד לדין והורשע . ( ב1990– התקבל בצרפת חוק האוסר את הכחשת השואה . החוק נחשב בעיני רבים למיותר ואבסורדי , שכן דומה שהוא העניק לרמאים הילה של קדושים מעונים . הוא בוודאי גם אחראי במידת מה להצלחת ספרו של רוז'ה גארודי , פילוסוף שהיה סטאליניסט מושבע לפני שנהפך , בהדרגה , למוסלמי קיצוני . מכחישי השואה מצויים למכביר באינטרנט . שם פעיל במיוחד סרז' טיון , חוקר שסולק בסוף שנת 2000 מהמרכז הצרפתי למחקר מדעי . בקנדה הקים ארנסט זונדל , שהיגר בשנת 1958 מגרמניה , את הוצאת הספרים , Publication Samisdat המתמחה בפרסום ספרים גזעניים , אנטישמיים ומכחישי שואה . במשפט שנערך לו ב , 1988– באו להעיד כמומחים רוברט פוריסון ודייוויד אירווינג . מעניין שלאחר שהורשע , בוטלה ההרשעה על ידי בית המשפט העליון של קנדה , שקבע כי האיסור על הפצת מידע כוזב מנוסח בחוק באורח מעורפל ויש בו כדי להגביל גם צורות דיבור לגיטימיות . פעילות משפטית שנסתיימה באופן שונה , היתה תביעת הדיבה שהגיש בלונדון , לקראת סוף שנות ה , 90– דייוויד אירווינג נגד פרופ' דבורה ליפשטד בעקבות ספרה שהוקיע את הכחשת השואה . תביעתו נדחתה , והמשפט , שהחזיר לזמן מה את הנושא לסדר היום הציבורי , הוכיח שוב את יכולתן של המערכות האקדמית והמשפטית ללחום בהצלחה בהכחשת השואה . בראשית המאה ה21– מגיע ל13– מספרן של המדינות שחוקקו חוקים מיוחדים שיש בהם התייחסות לאנטישמיות , ובארבע מהן ( צרפת , בלגיה , גרמניה ואוסטריה ) יש חקיקה מפורשת נגד הכחשת השואה . מרבית החוקים נחקקו בעשור האחרון של המאה ה . 20– אחד הגורמים החשובים לכך נעוץ בתהליכי הגלובליזציה ובהיווצרות קהילות גדולות של מהגרי עבודה שעוררו , מצד אחד , אנטגוניזם בקרב חלקים מסוימים של האוכלוסייה האירופית , ומצד אחר , ובתגובה לכך , עוררו את הצורך בחקיקה שתעסוק בנושאים כגון רב–תרבותיות וגזענות . ניתן לומר שכל הארגונים היהודיים הגדולים שותפים למאבק נגד הכחשת השואה , ובייחוד : "הקונגרס היהודי העולמי , " "הליגה נגד השמצה , " "הוועד היהודי האמריקני , " מכון ויזנטל ועוד . בין הארגונים הלא יהודיים יש לציין בייחוד את "כוח המשימה הבינלאומי לחינוך , לזיכרון ולמחקר השואה" הכחשת השואה נחשבת בכמה מדינות לעבירה פלילית . אחד ממכחישי השואה הבוטים , דייוויד אירווינג ( בתמונה , ( נדון באוסטריה לשלוש שנות מאסר , אך שוחרר כעבור שנה בערעור שהגיש לבית המשפט העליון
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|