|
|
Page:60
, 1789-1785 היתה ערוכה ברוח האבסולוטיזם הנאור וכללה שורה של סעיפים הנוגעים ליהודי גליציה . לאמידים ניתנו זכויות אזרח בערים ורשות להשתייך לגילדות מקצועיות . כ 20 % – מיהודי גליציה היו בעלי מלאכה ומחצית מכלל המפרנסים היו מועסקים במסחר ובתעשייה . ילדי היהודים חויבו ללמוד בבתי ספר כלליים והדגש הושם ברכישת שפת המדינה ובהופעה ולבוש בנוסח כללי . כמו כן הופנו עתה יהודים לעבודה חקלאית ורבים אף גויסו לשירות צבאי . אלא שרפורמות אלו התפרשו בדרך כלל בין היהודים כגזירות . מה גם שלא היתה בצדן כל הקלה בנטל המסים שנאלצו היהודים לשלם – כגון המס על בשר כשר , מס הנרות ומס הנישואים – ולמרות ההקלות לא היה כאן שוויון מלא . על כך נוסף , ובייחוד בחלקו המזרחי של החבל , המתח המתמשך בין פולנים לאוקראינים . השכבה המועדפת מבחינה פוליטית היתה הפולנים ואנשי האצולה שייצגו את האוכלוסייה בפני המלוכה ובפני המוסדות בווינה . הפולנים אמנם ביקשו לרכוש את תמיכתם של היהודים , ועם זאת בלמו מתן זכות ליהודים לשבת בערים ומתן אזרחות וחופש תעסוקה ליהודים . בעיני האוקראינים הצטיירו היהודים כאלמנט המתייצב מאחורי הפולנים . רק בתקופת "אביב העמים" ב1848– פקד שינוי ממשי את גליציה וב1867– נכנס לתוקפו שוויון הזכויות ליהודים בממלכה ההאבסבורגית כולה , ובכלל זה בגליציה . התבססות שכבה של אינטליגנציה יהודית מאז השגת השוויון הבשילו בגליציה תופעות שנתנו את אותותיהן בהתפתחות חיי הכלכלה ובמודרניזציה של החברה . יהודים היו שותפים לייסוד תעשיות באזור , ובערים כלבוב וקראקוב התבססה שכבה של אינטליגנציה יהודית שהוציאה מתוכה משכילים , אנשי מקצועות חופשיים , עיתונות ומדע . רבים מהם פעלו בתחומי החינוך ובמישור הפוליטי , במפלגות סוציאליסטיות ובתנועה הציונית . לא מעט מאלה שספגו תחילה את רוח החדשנות שבהשכלה הכללית פנו לכיוון ההיטמעות בשפה ובחברה הפולניות . ואחדים אף המירו את דתם והיו למלומדים ידועי שם בפולין . בגליציה קיבלו את חינוכם הראשוני היסטוריונים ידועים בתולדות ישראל , ובהם משה שור , סאלו בארון , מאיר באלאבן , יצחק שיפר , עמנואל רינגלבלום ורפאל מאהלר . מגליציה יצאו גם גלי הגירה המוניים , בעיקר לארצות הברית . בשני העשורים האחרונים של המאה ה19– יצאו אותה 150 , 000 נפש , ומאז תחילת המאה ה20– עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיעו לארצות הברית בלבד 175 , 000 יהודים מגליציה . בראשית מלחמת העולם הראשונה היו היהודים קורבן לפרעות ולביזה בערי גליציה שנפלו לידי הצבא הרוסי , ומשפחות רבות הותירו הכול מאחור ונסו מערבה , בעיקר לווינה . האזור הגדול והמרכזי של פולין , שהקיף כ 62 % – משטחה של הארץ המחולקת , ובו הערים ורשה ולודז , ' עבר לאחר קונגרס וינה ב1815– לידי רוסיה הצארית . שם הוקמה "מלכות פולין" או "פולין הקונגרסאית" ( קונגרסובקה ) שמלכה היה הצאר הרוסי , ולפולנים , בעיקר לראשי האצילים , ניתנה מידה רבה של אוטונומיה מנהלית פנימית . מלכות פולין זו נותקה ממערך הרפורמות שאליהן שאפו הפולנים על סף אובדן עצמאותם . ואם לאזורים הפרוסי והאוסטרי הועתקו בהדרגה שינויים שביטלו את המבנה הפיאודלי במדינות הכיבוש , הרי למדינה הצארית הנחשלת , על שלל מיעוטיה ועל השכבה האדנותית של האריסטוקרטיה הסלאבית המושלת בה , לא היה במשך זמן רב עניין לעסוק בתמורה מעמדית–סוציאלית בפולין . בעיותיהן של שתי השכבות שסבלו מדיכוי ומהעדר זכויות אזרחיות ופוליטיות – האיכרים הצמיתים בכפרים והיהודים בערים – לא טופלו טיפול ממשי ותכליתי עד שנות ה60– של המאה ה . 19– חרף זאת היתה עלייה באוכלוסייה היהודית במלכות פולין ( בדומה לריבוי הגדול שהתחולל אז באירופה בסוף המאה ה18- חולקה פולין בין המעצמות הסובבות אותה . יהודים לקחו חלק פעיל במאבקיה של פולין נגד הכובשים . בתמונה : ברק יוסלביץ ויוסף אהרונוביץ בראש גדוד פרשים של הצבא הפולני . ( 1794 ) אחרי חלוקת פולין היה מצבם של היהודים באזוריה השונים תלוי במדיניותם של הכובשים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|