|
|
Page:44
הקהילה היהודית העירונית היו הנציגים שלהם נזקק השלטון בענייני מיסוי בעיקר . התיקונים של המאה ה19– שינו את המצב הזה באמצעות רפורמה במעמד העדות הלא מוסלמיות ובהן גם היהודית . אפשר להבחין בשני כיוונים שונים של רפורמות : מצד אחד ביקשה המדינה לרכוש לעצמה יכולת פיקוח ושליטה בענייני הלא מוסלמים ; מן הצד האחר , וכאן אפשר לראות גם היענות ללחץ המעצמות האירופיות , שאפה המדינה העותמאנית להוכיח כי היא נותנת שוויון לתושבים הלא מוסלמיים . חשוב לציין שהשינויים במעמד היהודים היו רק נגזרת של הדאגה הגדלה והולכת בקרב העותמאנים בנוגע להתנהלותם של הנוצרים החיים תחת שלטונם . במסגרת הרפורמות האלה שאפו השלטונות ליצור מסגרת דתית–מנהלית זהה לכל אחת מהעדות הלא מוסלמיות המוכרות . השלטונות ביקשו למנות ראש לכל קהילה – חכם באשי במקרה של היהודים – והוא נעשה פקיד מדינה הזכאי למשכורת ולכל מיני כיבודים מצד השלטונות בתמורה ליתר פיקוח ושליטה מצדם . לפיכך מינו העותמאנים בשנת 1835 רב ראשי ראשון לקהילת איסטנבול . בעקבות המינוי הזה נקבעו גם רבנים ראשיים בכל אחת מערי השדה העיקריות . כל העדות הלא מוסלמיות נדרשו לאמץ גם חוקות אורגניות שיקבעו את דרך התנהלותן ( החוקה היהודית אושררה בידי השלטונות בשנת , ( 1865 ולמנות מועצות מעורבות של אנשי דת ו"חילונים" לטפל בענייני החולין של הקהילה ולשמש , כך קיוו השלטונות , משקל נגד לממסד הדתי . לא רק מעמדה של הקהילה השתנה , גם מעמדם של יהודים כיחידים הושפע מאוד מהשינויים שיזמו השלטונות . במסגרת הרפורמות המשפטיות נעשו היהודים – כשאר אזרחי המדינה שלא היו בעלי אזרחות זרה – כפופים למשפט המסחרי והפלילי שהוחל על כלל האוכלוסייה . בשנת , 1870 עם התחלת הפרסום של ספר החוקים האזרחיים החדש , המג'לה , הוגבלה זכותם של היהודים לאוטונומיה שיפוטית לנושאי אישות בלבד . מעורבותה של המדינה התגלתה גם בתחום החינוך של הלא מוסלמים , תחום שכלפיו גילתה אדישות גמורה עד המאה ה . 19– המדינה ביקשה לרכוש לעצמה מונופול גם על החינוך של הלא מוסלמים מתוך הבנה שהדבר יאפשר לה לעצב דור חדש ונאמן של עותמאנים . בשל הקשיים הכלכליים ויכולתם של הלא מוסלמים לנצל את קשריהם עם המעצמות ולהמשיך בקיום מערכות החינוך הנפרדות שלהם , נאלצה המדינה להסתפק בניסיון להחדיר את השפה התורכית , שפתה הרשמית מאז החוקה של , 1876 לכל בתי הספר של הלא מוסלמים , ובשנת 1894 הוצא צו רשמי ומחייב בנושא הזה . בהיענות לכך הקימו יהודים באיסטנבול בשנת 1900 את "האגודה להפצת בגלל יכולתם של המיעוטים הלא-מוסלמים לנצל את קשריהם עם המעצמות ולהמשיך בקיום מערכות החינוך הנפרדות שלהם , נאלצה המדינה להסתפק בניסיון להחדיר למערכות אלו את לימוד השפה התורכית . בתמונה משנת : 1910 חצר החווה הלימודית של "כל ישראל חברים" בבורנאבאט שליד איזמיר
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|