|
|
Page:43
באיזמיר , בבגדאד , בירושלים ועוד . המיעוט היהודי לא היה הומוגני : בבלקאן ובמערב אנטוליה היו מרבית היהודים בני המגורשים שהגיעו מספרד החל בסוף המאה ה . 15– שפתם היתה לאדינו . שעה שמרבית היהודים שישבו באזורים האלה ערב בואם של מגורשי ספרד נטמעו בקרב היהודים הספרדיים הרבים מהם , הרי באזורים מסוימים בבלקאן נותרו קהילות רומאניוטיות קטנות ששמרו על השפה היוונית–היהודית . באיסטנבול אף נוצרה קהילה אשכנזית קטנה במהלך המאה ה . 19– בפרובינציות הערביות היה רוב ברור ליהודים " המסתערבים" שדיברו דיאלקטים שונים של השפה הערביתהיהודית וכתבו אותם באותיות עבריות . במזרח אנטוליה וצפון עיראק של היום ישבו בעיקר יהודים כורדיים שדיברו ארמית . עם זאת , בערים מרכזיות , כדוגמת קהיר , דמשק וחלב , יכלו היהודים הספרדיים לשמור על ייחודם בשל הצלחתם הכלכלית . בחלב ( וגם בערי מסחר ראשיות אחרות ) בלטה קבוצה חשובה ומובילה של יהודים שכונו "פראנקוס . " הללו היו צאצאי סוחרים מאירופה , בעיקר מהערים האיטלקיות , שהתיישבו בחלב ועסקו בסחר בינלאומי ובייצוג של מעצמות אירופיות . בני הקבוצה הזאת שמרו על זכויותיהם כנתיני חוץ וצברו עוצמה כלכלית ופוליטית בקהילה המקומית . מאחר שהקשר עם המערב היה סימן ההיכר המרכזי שלהם , היו הם בין החלוצים והתומכים הנמרצים בהחדרת רעיונות ומוסדות אירופיים לעיר ; בירושלים ובערים אחרות בארץ–ישראל הצליחו הספרדים לרכוש מעמד של העדה היהודית המובילה . רפורמה במעמד העדות הלא–מוסלמיות ערב הרפורמות היה מעמדם החוקי של היהודים – כדוגמת שאר הלא מוסלמים – כשל בני חסות ( ד'ימים . ( ההלכה המוסלמית מאפשרת ללא מוסלמים הנמנים עם בני הדתות שזכו בעבר להתגלות אלוהית באמצעות קבלת ספר קדוש , להמשיך ולחיות תחת חסות ( ד'ימה ) האיסלאם תוך כדי הבטחת חייהם ורכושם . בתמורה לכך חייבים היו הלא מוסלמים לשלם מס גולגולת שנתי – ג'זיה – ולקבל עליהם מגבלות וסימני היכר שהדגישו את נחיתותם של הד'ימים מול המוסלמים . בזמן שהיוונים והארמנים זכו להכרה רשמית של השלטונות ויכלו לקיים מוסדות משלהם באמצעות כתבי המינוי הרשמיים שניתנו לפטריארכים , המנהיגים הדתיים של העדות הנוצריות , הרי העדה היהודית לא זכתה להכרה רשמית דומה ; ההנחה היא שמאחורי ההבחנה הזאת עמד העדר הייררכיה דתית אצל היהודים , ולא רצון להפלות בין נוצרים ליהודים , הפליה שאיננה מקובלת באיסלאם . למרות האי הכרה הרשמית באוטונומיה יהודית רק לעתים רחוקות התערבו השלטונות בעניינים הפנימיים של הקהילות היהודיות . מבחינתם , מיופי הכוח של יהודים לא היו מיעוט דתי יחיד באימפריה העותמאנית . גדולים וחזקים מהם היו המיעוטים היוונים-אורתודוקסים והארמנים . בתמונה : צופים יהודים , יוונים וארמנים בטיול משותף בשנת 1919
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|