|
|
Page:25
שפינוזה , פרסם ב1862– את חיבורו הפרוטו ציוני רומי וירושלים , השאלה הלאומית האחרונה . במחצית השנייה של המאה ה19– קמו ברחבי אירופה מפלגות סוציאל–דמוקרטיות שאת תשתיתן התיאורטית סיפק ' הסוציאליזם המדעי' של קארל מארקס . מארקס עצמו לא היה יהודי מבחינה טכנית , אך התנצרות המשפחה לא שינתה דבר : בעיני הבריות , אבי 'המטריאליזם הדיאלקטי' ומייסדו של האינטרנציונל הראשון ( 1864 ) היה ונשאר בעיני הכול יהודי . ואמנם , תרומתם של הוגים ופעילים יהודיים במפלגות הסוציאל–דמוקרטיות בכל מקום היתה עצומה . בהשפעת האמנסיפציה , ולא במעט על רקע תהליכי התבוללות בקרב חלק מהקיבוצים היהודיים , התאפשרה השתלבותם של יהודים בתחומים שונים של הפעילות התרבותית והחברתית ובהנהגות התנועות הסוציאליסטיות השונות בכלל זה . פרדיננד לאסאל ( ר' מדור תנועות לאומיות וחברתיות , ( שיסד ב1863– את ההסתדרות הכללית של הפועלים הגרמניים , הוא שהפך את הסוציאל–דמוקרטיה לכוח בעל משמעות בזירה הפוליטית הגרמנית . ערב מלחמת העולם הראשונה , שנים–עשר מבין מאה הצירים הסוציאל–דמוקרטיים בפרלמנט של הרייך הגרמני היו יהודים . באוסטריה היה ה'אוסטרו–מארקסיזם' במידה ניכרת יצירה של יהודים , ודי בהזכרת "שלושת האדלרים" – ויקטור , פרידריך ומאקס אדלר – ואת אוטו באואר ( ר' מדור תנועות לאומיות וחברתיות , ( התיאורטיקן של השאלה הלאומית והסוציאל–דמוקרטיה . ( 1907 ) היהודים כחלוצי הסוציאליזם ואולם היה זה ברוסיה של מפנה המאה שהשפעתם של היהודים על התנועה הסוציאליסטית היתה מכרעת . הפיגור החברתי והאינטלקטואלי של החברה הסובבת , משקלו הדמוגרפי של הקיבוץ היהודי הגדול בעולם , המספר הרב של משכילים יהודיים צעירים שהפנו עורף למסורת הרבנית והאנטישמיות האלימה שאפיינה את האימפריה הצארית , הכול חבר כדי להפוך את היהודים לחלוצי הסוציאליזם . באוקטובר 1897 נוסד בווילנה שבליטא ' האיחוד הכללי של פועלים יהודים בליטא , פולין ורוסיה , ' הידוע בשמו המקוצר ה * = ' נד . ' המפלגה החדשה דגלה בסוציאליזם ובאוטונומיה תרבותית יהודית . אך הבונד היה יותר ממפלגה יהודית : הוא היה הגרעין לסוציאל–דמוקרטיה הרוסית . פחות משנה לאחר ייסודו , במארס , 1898 בכינוס היסוד של מפלגת העבודה הסוציאל–דמוקרטית הרוסית , היו שלושה מבין תשעת מייסדיה חברי הבונד . שנים ספורות לאחר ייסודה , ב , 1903– המפלגה התפצלה למנשביקים ולבולשביקים . מנהיגיה היהודיים של המפלגה הסוציאל–דמוקרטית הרוסית התפלגו אף הם לפי קווים אידיאולוגיים אשר חלקו של מוצאם היהודי בהם לא תמיד בלט לעין . אך גם במצב החדש הם המשיכו להיות חלק נכבד מהנהגת סיעותיהם – כך יולי מרטוב ( ר ' מדור תנועות לאומות וחברתיות ) בקרב המנשביקים וכן ליאון טרוצקי ( ר ' ערך במדור זה ) בין הבולשביקים . ניצחון מפלגתו של לנין במהפכת 1917 הכריע גם את הוויכוח האידיאולוגי וגם את המאבק הפוליטי בין האחים היריבים . מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה היתה קו פרשת המים לתנועה הסוציאליסטית העולמית כולה . בימים הסוערים שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה שטף גל של מהפכות את מרכז אירופה ונדמה לרגע שאכן מפציע שחר הסוציאליזם . בגרמניה , אוסטריה והונגריה קמו ממשלות סוציאליסטים מגוונים שונים , ובהן מילאו יהודים תפקידים מרכזיים : קורט אייזנר היה ראש ממשלת בוואריה , פאול הירש – ראש ממשלת פרוסיה , הוגו פרויס התמנה לשר הפנים בממשלת הרפובליקה של ויימאר שקמה על חורבות הרייך השני . אוטו באואר היה לשר החוץ בממשלת אוסטריה שקמה בעקבות מהפכת . 1918 בהונגריה מהפכת 1919 הביאה לשלטון דיקטטורה " סובייטית " שבראשה עמד בלה קון , עם ממשלה מהפכנית שרוב ה " קומיסרים " שלה היו יהודים כמותו . ואולם הגל המהפכני נבלם במהרה והחלום נמוג . יותר מכל דמות אחרת סימלה את המהפכה רוזה לוקסמבורג ( ר ' מדור תנועות לאומיות וחברתיות , ( יהודייה פולנייה ומהפכנית גרמנייה שניסתה לשמר את טוהר המידות של המהפכה הן מפני המארקסיזם ה " רוויזיוניסטי " של אדוארד ברנשטיין , אף הוא ממוצא יהודי , והן מפני הדיקטטורה הבולשביקית . יותר מכל אירוע אחר סימל הירצחה – יחד עם שותפה להנהגה , קארל ליבקנכט – בעת דיכוי המרד הספרטקיסטי בברלין , ב , 1919– את כישלונה של המהפכה . כעת נעשה הפיצול , שהיה מנת חלקה של הסוציאלדמוקרטיה הרוסית , לנחלתה של הסוציאל–דמוקרטיה באשר היא . האינטרנציונל השלישי או ה'קומינטרן' של לנין ( מוסקבה , ( 1919 לא הותיר לנאמני הסוציאליזם ברירה : מעתה הם נתבעו לבחור בין שתי הגרסאות העיקריות שלו – הקומוניסטית , מבית מדרשה של מוסקבה , והדמוקרטית . הבחירה הכאובה הזאת מצאה את ביטויה הדרמתי ביותר בוועידת טור של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית ( או , כשמה הרשמי , ה , S . F . I . O . – ' הסקציה הצרפתית של אינטרנציונל הפועלים . ( ' הנציגים הקומוניסטים פרשו ; ליאון בלום נשאר כדי "לשמור על הבית הישן , " כדבריו . המפלגה הקומוניסטית הצרפתית , שמנתה בין פעיליה ומנהיגיה לא מעט יהודים , היתה לימים החזקה במערב . אך בלום הוא שעמד ב1936– בראש החזית העממית והיה לראש הממשלה היהודי הראשון בהיסטוריה שנבחר בהליך קונסטיטוציוני רגיל . גם בארצות אירופה האחרות – ולא רק
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|