|
|
Page:23
הקולוניאלית ידעו לא יותר מ 13 % – מכלל הילדים המוסלמיים שבגיל בית הספר בצפון אפריקה קרוא וכתוב בצרפתית . בקרב היהודים הגיע שיעור יודעי קרוא וכתוב בצרפתית לקרוב ל 100 % – באלג'יריה , ל 90 % – בתוניסיה ול 60 % – במרוקו . פער זה בין היהודים למוסלמים מוסבר בין היתר בתרומתם הסגולית של גורמי–חוץ יהודיים , דוגמת " כל ישראל חברים , " שהשתדלו לספק ליהודים מה שהשלטון לא היה מוכן לתת להם אלא במשורה , והוא היה אחד מגורמי המתח ששררו בין היהודים לבין סביבתם בתקופה הקולוניאלית . שכן , ראוי לדעת , כי הקולוניאליזם החריף ניגודים קיימים ויצר מתחים חדשים בין היהודים לבין סביבתם , ואלה נבעו מעצם נטייתו להפריד בין קבוצות אנושיות לפי מוצאן – ויהיו אלה ערבים , = ר = רים , יהודים או אירופים , שהם עצמם התפלגו לצרפתים , ספרדים , איטלקים , מלטזים ועוד . אכן , בלב לבה של החשיבה הקולוניאלית מונחת ראייה גזענית המדגישה במידה מוגזמת הבדלים אמיתיים או בדויים הקיימים בין בני אדם והמצדיקה מצד אחד את קיבועו של ה " יליד " בתחתית הסולם החברתי ומן הצד האחר מספקת לגיטימציה לניצולו ולשעבודו בידי בני ה " גזע " השליט . שימורה של המציאות הקולוניאלית מפני כניסתם של גורמים זרים , כמו מתאזרחים יהודיים או משכילים מקומיים , העלולים " לשבש " את הסדר הקיים , היתה ונשארה המטרה העיקשת של המתיישבים האירופיים שהתנגדו לכל צעד ולכל יוזמה שהיה בהם כדי לשנות את יחסי הכוחות בין ה " שליטים " הלבנים לבין ה " נשלטים " המקומיים . לפיכך , אזרוחם הקולקטיבי של יהודי אלג ' יריה בתוקף פקודת כרמיה ( 1870 ) נתקל בהתנגדותם הנמרצת של המתיישבים הצרפתיים , שפיתחו על רקע זה מגמות אנטישמיות מהחריפות ביותר שידע העולם היהודי עד השואה . מבחינתם היתה זו פגיעה אנושה בסדר ה " קוסמי " הקולוניאלי המפריד בין " שליטים " ל " נשלטים . " חדירתם של "ערבים בני דת משה" לרובד העליון לא יכלה שלא לזעזע את החברה הצרפתית המקומית , מה עוד שמדובר ביהודים שהשנאה אליהם מעוגנת היטב במסורת הנוצרית שהמתיישבים הביאו עמם לצפון אפריקה המוסלמית . כפי שהסופר היהודי יליד תוניסיה אלבר ממי היטיב לתאר בחיבוריו , דחייתו של היהודי – אמנם בתוניסיה ובמרוקו דחייה קיצונית פחות מאשר באלג'יריה האנטישמית – בידי האירופים שאליהם שאף בכל מאודו להתקרב , לא הביאה ל"אימוצו" בידי חברת הרוב המוסלמית שלא ראתה בו חלק ממנה . ככל שהתוודעה החברה הזו יותר לסכסוך היהודי–ערבי בארץישראל ולרוחות הפאן–ערביות שנשבו מהמזרח התיכון , כך היא נטתה יותר להתייחס ליהודים כאל גורם פוליטי עוין , התומך בציונות ובהמשך קיומו של הסדר הקולוניאלי . "הייתי נתין תוניסאי , כלומר נשלט , " ... כותב ממי . "כמו אל יתר התוניסאים , התייחסו אלי הצרפתים כאל אזרח מדרגה שנייה , כלומר , כאדם משולל זכויות פוליטיות שהגישה אל מרבית המשרות ממנו והלאה . אבל לא הייתי מוסלמי . לכך היתה משמעות מיוחדת ... כשהוא נסחף אחרי התרבות המערבית ומפנה את גבו אל המזרח , בחר לו היהודי את הצרפתית כשפת אם , התלבש לפי צו האופנה האיטלקית וסיגל לעצמו אפילו את העוויות הפנים של האירופים . בשל כך עלה היהודי במעלה אחת מעל בן ארצו המוסלמי . ערכו של ההבדל הזה היה אמנם מגוחך אבל הוא הספיק לו כדי להרים את גאוותו ולהפיח בו תקווה שאין הצרפתים רואים בו חלק מהמון הנשלטים המוסלמיים שהיו תחתית הפירמידה החברתית" . ( Memmi , L'homme domin , 1968 , pp . 58-59 Albert ) אכן , זאת היתה הדרמה שלתוכה נקלע היהודי הצפון אפריקאי בתקופה הקולוניאלית : התרחקותו מהרוב המוסלמי מצד אחד ודחייתו בידי ה"מיעוט" הצרפתי השליט מן הצד האחר . למרות זאת התנחם היהודי במחשבה שקיים הבדל עצום בין הצרפתים רודפי היהודים והמוסלמים בצפון אפריקה לבין הצרפתים "של צרפת , " ממשיכי המסורת ההומניסטית של מהפכת . 1789 נראה שהאמונה בהבדל זה היא שעודדה עשרות אלפים מיהודי צפון אפריקה לשים את מבטחם בשלטון הצרפתי ולבוא להשתקע בצרפת בתום העידן הקולוניאלי . הדבר נכון בייחוד בנוגע ליהודי אלג'יריה , שעברו כאיש אחד לצרפת ב1962– עם כלל המתיישבים הצרפתיים , שכה שנאו אותם . יהודים בפרלמנט של מרוקו , . 1952 בתום התקופה הקולוניאלית ידעו רק 13 % מהילדים המוסלמים בצפון אפריקה קרוא וכתוב צרפתית . בין היהודים , שסיגלו לעצמם גם לבוש ומנהגים צרפתיים , היה שיעור זה בין 60 % במרוקו ל 100 % - באלג'יריה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|