|
|
Page:11
תהליך התקרבות חרף גילויי אנטישמיות ערב מלחמת העולם הראשונה רבו גילויי האנטישמיות בעיקר במרכז אירופה ובמזרחה . אפשר היה לאתרה במפלגות וארגונים , במוסדות החינוך , בעיתונות ובפובליציסטיקה . וחרף זאת נמשך תהליך ההתקרבות של יהודים ולא יהודים . יהודים היו אז פעילים בכל תחומי החיים בארצות מושבם כפי שלא היו – ולא יכלו להיות – מעולם . על תרומתם הבולטת בתחומים השונים נכתב לא מעט . במהלך ארבעת העשורים הראשונים של המאה ה , 20– היו כמעט שליש ממקבלי פרס נובל שחיו בגרמניה או שבאו ממנה – יהודים . מקומם בפקולטות לרפואה , למדעי הטבע ולמדעים המדויקים בארצות מרכז אירופה לא יכול היה שלא למשוך תשומת לב מצד אוהדים ושונאים כאחד . אך יהודים בלטו בעידן זה גם בתחומים שהיו בעבר סגורים בפניהם כליל , כמו בעולם המשפט ובפוליטיקה . יהודים רבים היו פעילים באגפיה השונים של התנועה הסוציאליסטית ולקחו חלק , כפרטים כמובן ולא כמייצגים של איזו שהיא עמדה יהודית , בתנועות שאימצו להן מטרות הומניטריות , עודדו שיתוף פעולה בינלאומי , וכו . ' אך יהודים לקחו חלק גם בתנועות פוליטיות ממוסדות יותר . ככלל , בארצות שבהן הותרה השתתפותם בפוליטיקה , ניתן היה למצוא יהודים בכל המחנות , מלבד אותם פלגים של הימין אשר חרתו על דגלם במוצהר ובמפורש את המצע האנטישמי . גם בתחומי הספרות והאמנות אפשר לאבחן ייצוג בולט של יהודים . וינה בסוף המאה ה19– היתה חממה אינטלקטואלית ליהודים מוכשרים . אלה היו בדרך כלל מעורים היטב בחיי הרוח והיצירה של החברה שבה חיו , ויהדותם מילאה תפקיד משני , אם בכלל , ביצירתם . הדרך לשילוב מלא של היהודים בחברות המודרניות והמפותחות כלכלית , שנוצרו ביבשת האירופית ובאמריקה באותם הימים , נראתה סלולה , גם אם היה ניכר שהתהליך עצמו לא הושלם ונסיגות אישיות וקולקטיביות היו לחוויה יהודית נפוצה ומוכרת . המהלך הכפול הזה היה טיפוסי גם בשנים הראשונות שאחרי מלחמת העולם הראשונה . ואילו לקראת סוף שנות ה20– של המאה ה20– חלה תפנית מסוכנת . לא מיד היה ברור שמרכז הסכנה מצוי בגרמניה . במפנה המאה העריכו רבים שרעה , אם תפרוץ , תבוא מצרפת . עד שנות ה , 30– וגם לאחר שעלו הנאצים לשלטון בגרמניה , העריכו מרבית הגופים היהודיים הרשמיים – ציונים ולא ציונים כאחד – כי האנטישמיות בפולין , המסכנת את אחת הקהילות הגדולות בעולם , היא שמהווה את עיקר הסכנה . רק במבט היסטורי , ברור עתה שהיו אלה ההתרחשויות בגרמניה אשר שינו מן היסוד את כל המגמות הקודמות . הנאצים היו הראשונים שביקשו מלכתחילה לבצע תוכנית של ביטול האמנסיפציה . מיד עם מינויו של היטלר לראש ממשלה , בינואר , 1933 הוחל בניסוחן , פרסומן ויישומן של תקנות נגד שיתופם של היהודים בחיים הכלכליים , המקצועיים והחברתיים–תרבותיים בגרמניה . לא כאן המקום לתאר בפרוטרוט את המדיניות האנטי–יהודית של הנאצים . אך חשוב לציין , שכבר בשלב הראשון היתה הכוונה לבטל את ההישגים שהשיגו היהודים במאה וחמישים שנה של התקרבות לחברה הלא יהודית . בתחילה אכן בוטל הישגם האחרון – הזכות לקחת חלק באדמיניסטרציה הממשלתית , שכללה בגרמניה גם את המערכת המשפטית ואת מוסדות ההשכלה הגבוהה . אך מיד לאחר מכן הסתבר שהנאצים ביקשו לבודד את היהודים בכל התחומים , ולבצע מהלך הפוך בדיוק לזה שהתרחש מאז ראשית העידן המודרני . הם ביקשו להוציא את היהודים מן הכלל , להחרימם , לאסור עליהם פעילות בתחום הציבורי * לאפשר להם חיים רק בינם לבין עצמם . מידת אישמירת המצוות , אפילו המרת הדת – ולו גם במרחק של שלושה דורות – נעשו מעתה מרכיבים זניחים . השתייכות " גזעית , " כביכול , היא היתה עתה לגורם המכריע . ידועה הכרזתו של גרינג , סגנו של היטלר , שהוא זה המחליט מי הוא יהודי . אכן , בשנים הראשונות לשלטונם של הנאצים , רק יהודים שהשתתפו באורח פעיל במלחמת העולם הראשונה היוו במשך זמן–מה קטגוריה נפרדת של יוצאים מן הכלל . כל היתר הוגדרו על פי קריטריונים ביולוגיים–גזעיים , שהיה בהם כדי לבטל כל אלמנט של בחירה אישית . תקוותם של יהודים גרמנים רבים , שכמו בעבר יופנה הזעם האנטישמי אל " יהודי המזרח , " על מנהגיהם הזרים ודתיותם המופגנת , לא היה לה על מה לסמוך . הנאצים טשטשו את כל האבחנות הפנימיות בין יהודים . מיותרת במיוחד נראתה להם זו שהפרידה בין שומרי מצוות לחילונים . גם מנקודת המבט ההפוכה אבדה חשיבותן של השתייכות דתית ואמונה דתית במהלך ההסתגלות המהיר שעברה החברה בגרמניה לדרישות הנאציזם . הכנסיות הקתולית והפרוטסטנטית הממוסדות שיתפו פעולה , כמעט ללא יוצא מן הכלל , עם המשטר , למרות הטון האנטי–נוצרי שהיה כה אופייני לו , ורק חברים ב " כנסיית העדות " הקטנטנה , שצמחה באותם הימים , התנגדו למדיניותו . המדיניות הנאצית נהייתה עניין חילוני מובהק . המדע היה , כביכול , נר לרגליה – לא הדת . מובן ששום שיקול של מוסר נוצרי לא היה עוד בכוחו לעצור את המעבר ממדיניות של בידוד והחרמת היהודים לשלב הגירושים , ה"ריכוז" בגטאות וההשמדה . אווירת יום הדין , גם באמצעות מלל העושה שימוש בדימויים נוצריים , שררה בגרמניה למן עליית הנאצים לשלטון ונתחזקה במהלך המלחמה העקובה מדם , בעיקר בחזית המזרח . אך באלה לא היה יותר מאשר אימוץ בלבד , בלתי–מודע לעתים קרובות , של קליפה דתית : פיהרר שהוא מעין מושיע חילוני , חזון לאחרית הימים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|