|
|
Page:4
גיבשו החיים השבטיים במדברות המזרח–הקרוב את אופיו של העם היהודי , וטען , כי אין דרך לשנות אופי זה . יהודים ימשיכו להיות זרים ושונים בכל מסגרת אירופית , ולעולם אי אפשר יהיה לבטוח בנאמנותם . על סף עידן הלאומיות היתה להכרזות מסוג זה חשיבות רבה . אמנם , היו גם כאלה שראו באור חיובי יותר את יהדות המקרא . לשיטתו של יוהן גוטפריד הרדר , למשל , שיקפה השירה העברית הקדומה חברה לאומית ייחודית ומופלאה , הראויה לחיקוי . אך הרדר הקפיד להפריד בין יהודי העבר לבין יהודי הקהילות היהודיות בזמנו . האחרונים , כך קיווה , ייעשו בסופו של דבר אירופיים לכל דבר רק כשיינטשו את דתם האנכרוניסטית . התקווה ל % דמה כללה לא אחת , גם אצל נציגים מובהקים של הנאורות – ובהם תומכים נודעים בשוויון ובליברליזם , כווילהלם פון הומבולדט , למשל – את הדרישה הישנה והמוכרת להתנצרותם של היהודים . תחושת הזרות כלפי היהודים , אם כך , אף שלא תמיד היתה זו שנאה חסרת פשרות , קיבלה אמנם ביטויים מסוג אחר אך לא נעלמה גם בעידן הרציונליזם . לעומת דאיסטים אנגליים כשפטסברי או מתיו טינדל , שראו ביהודים עם עבדים נבער וברברי , עמד ג'ון טולנד שדיבר בזכותם של היהודים . לצד ד'הולבאך בצרפת , בולטת סובלנותו של מונטסקיה , ולצד כתביו האנטישמיים של יוהן אנדריאס אייזנמנגר , בפתח המאה ה , 18– אפשר להציב את ספרו של יוהן יעקוב שודט מוזרויות היהודים . התקווה להתנצרות נמצאת גם כאן , אך היא משולבת עתה בעניין אתנוגרפי במנהגיהם ובייחודם של היהודים , אפילו במידה של כבוד למנהגים אלה ולייחוד זה . ולבסוף , עשורים אחדים של חילון הדרגתי אפשרו את פרסום ספרו של כריסטיאן וילהלם דוהם על שיפורם האזרחי של היהודים , הקורא להעניק ליהודים שוויון זכויות ומנסה להסביר את מגרעותיהם , כביכול , במבט היסטורי . אמנם קל לגלות שרידים של דעות קדומות נוצריות באשר לאופיים ותכונותיהם של היהודים גם בספרו של דוהם , או אצל מקבילו הצרפתי אבה גרגואר , אך קו המחשבה הנאור והרציונליסטי מכתיב בסופו של דבר את הטון הכללי של פרסומים אלה . גם איש כנסייה כגרגואר הטיל עתה בלי היסוס את מלוא האשמה במצבם הנוכחי של היהודים ובגילויים השליליים , לדעתו , של אופיים , על החברה הנוצרית המפלה אותם לרעה . בשלב זה , אפילו אמונה נוצרית בוטחת יכלה להכיל סובלנות דתית מסוימת ולהכיר בצורך לשנות את יחס הסביבה הלא יהודית כלפי יהודים . למי שהתרחקו מן הדוגמה הנוצרית היה צעד זה , בהדרגה , להיבט נוסף , הכרחי כמעט , של עמדתם הליברלית . חילון הדרגתי אכן הכין את הקרקע האידיאולוגית למיתון האיבה ליהודים ויצר נכונות , חלקית ככל שתהיה , לקבלתם במסגרות האזרחיות החדשות . אך גם מי שלא הצטרף לספקנים ולמתחלנים יכול היה באותם הימים למצוא דרך לשלב באמונתו גישה חדשה כלפי יהודים , שכן , תהליכי השינוי לא נסמכו על תפנית אידיאולוגית בלבד . היבטים נוספים של המודרניזציה השפיעו על היחסים בין היהודים לבין סביבתם : תמורות מפליגות בכלכלה , תהליכי העיור , גיבושה של בורגנות והיווצרותה של המדינה הריכוזית החדשה . כל אלה הטביעו חותם , כל אחד לחוד וכולם יחד , על מעמדם של היהודים ופתחו לפניהם אפשרויות שכלל לא היו קיימות קודם לכן . המעבר לשוק קפיטליסטי , הגדל והולך בהיקפו , וראשית התיעוש היקנו חשיבות מיוחדת לתחומי הפעילות הכלכלית שבהם עסקו יהודים מימים ימימה , מרצונם או שלא מרצונם . בראש הפירמידה החברתית–כלכלית עמדו בנקאים יהודים שקשריהם הפיננסיים הבינלאומיים אפשרו להם לגייס הון ניכר , בעיקר לצרכים החדשים של נסיכים ומלכים . אלה ניסו באותם הימים לבסס שלטון ריכוזי ואפקטיבי יותר בנחלותיהם , תוך שהם מארגנים אחרת את צבאותיהם ומקימים מערכים ביורוקרטיים פעלתניים ויעילים . במקרים רבים לא היה תחליף למטביעי המטבעות ולסוחרים הגדולים היהודים . אלא שגם בתחתית הפירמידה היו ליהודים פונקציות כלכליות חשובות . רוכלים קשי–יום , שהוקעו לא אחת כמכת מדינה , מילאו תפקיד חשוב בכלכלה המתפתחת . הם סיפקו לתושבי הכפרים , גם באזורים מרוחקים ונידחים , מוצרים חיוניים , גם מסורתיים וגם חדשים , וחיברו בינם לבין השוק העירוני המתפתח . באזורים אלה ישבו גם גובי–מסים יהודים , מלווים בריבית , סוחרי בהמות וכיוצא באלה . מרבית תפקידי המימון והתיווך היו אמנם גם בעבר בידי יהודים , אך חשיבותם של תפקידים אלה בכלכלה המתבססת על שוק רחב–היקף ודינמי יותר גדלה והלכה עם הזמן . במהלך המאה ה18– היו שליטים שעודדו יהודים להתיישב בארצותיהם ונתנו להם פריבילגיות מיוחדות מתוך תקווה שבואם ימריץ את הכלכלה . הבולט שבהם היה פרידריך השני , מלך פרוסיה , הידוע בכינויו " הגדול , " אשר אפשר הגירת יהודים , אפילו לבירת ממלכתו , ברלין . אך מעניין שהוא גם הזמין גולים הוגנוטים מצרפת , מגורשים פרוטסטנטים מזלצבורג ומנוניטים מארצות השפלה להתיישב בארצו ולתרום לפיתוחה . תפיסת העולם המרקנטיליסטית , ששלטה בביורוקרטיה שלו , התגברה על שיקולים תיאולוגיים , שנראו אז מיושנים ובלתי–רלוונטיים לצורכי המשק הממלכתי . היהודים לא נעשו בשל כך אהודים יותר , כמובן , אך המגע עמם נעשה הדוק ויומיומי יותר – בעיר ובכפר , במרכז ובפריפריה . למרות שעדיין חלו עליהם איסורים מאיסורים שונים והוטלו עליהם מסים משפילים , הלכה ונשתרשה – בעיקר בחוגים הביורוקרטיים – התחושה ששיפור מעמדם יביא עמו ברכה לכול .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|