|
|
Page:326
לא נמצאו בתוך דירת המגורים ( להוציא בתי עשירים גדולים , ( וחלק נכבד מחיי החברה של הגברים והנשים התקיים מחוץ לבית : בחצר המשותפת , סביב התנור השכונתי , בבית הכנסת ובשוק . אופייני תיאור הבית היהודי שהנציח מנדלי מוכרספרים , שבו הבית והחוץ , המטבח , חדר השינה ובית המרזח הם מרחב אחד : "מלבד שהיה משמש לבית–בישול ( מטבח , ( לחדר המשכב ופעמים לבית תפילה , שימש גם לבית–משקה , לשם היו באים בני המקום , ובימי השוק גם בני הכפרים , לשתות יין שרף . " אנשי תנועת ההשכלה היהודית הטיפו , בין שאר הצעותיהם לתיקון פגמיה של החברה היהודית המסורתית , גם לתכנון מחודש של ייעוד מרחביו השונים של הבית היהודי : לכל חדר צריך להיות ייעוד ספציפי . הפרדה מוחלטת צריכה לשרור בין המרחב ה"פרטי" והאינטימי , לבין המרחב הציבורי . ההגירה לארצות המערב , יחד עם העלייה ברמת החיים , שינו את תפקודי המרחבים השונים בדירה . תופעה מעניינת בבתי יהודים במזרח אירופה , הנמשכת בחלקה גם בישראל , היא זו של הדירות המפוארות שבהן התגוררו אדמו"רים של חסידים . אחדים מהם חיקו את ארמונות האצולה המקומית , כמו למשל החצר החסידית המפורסמת של סאדיגורה . הפאר שאפיין את דירותיהם של הרבנים החסידיים עומד בסתירה לעוני שבו התגוררו בני הקהילה . העדות החרדיות מרוכזות היום במרחבים אורבניים בכרכים מודרניים . על כן ניתן למצוא במבנה אחד מעין "מרכזי תרבות יהודיים" חרדיים , שבהם מרוכזים מוסדות ושירותים שונים , שהיו קודם לכן מפוזרים על פני המרחב השכונתי או העיירתי . תופעה זו משותפת גם לקהילות דתיות יהודיות אחרות , ומשקפת את מידור החיים הדתיים מן המרחב הציבורי היהודי , בהקצאת אתר מיוחד המיועד למילוי הפונקציות הדתיות . עיצוב–פנים בבתי היהודים המודרניזציה השפיעה על פנים בתי היהודים בדרגות שונות . מכל מקום , הגלובליזציה של העיצוב הפנימי של הבתים לא הביאה לאחידות סגנונית . הסגנון העיצובי של פנים בתי היהודים היה תמיד מעורב ביסודות שנלקחו מהמסורת המקומית הלא–יהודית , והדבר היה תלוי , במידה רבה , באדיקותה הדתית או בחילוניותה המשפחה , ברמת טמיעתה ובמעמדה הכלכלי . במרוקו , למשל , בבתיהם של יהודים עירוניים אמידים היו רהיטים בעלי סגנון דמוי מערבי ( מתוך העדפת הסגנונות הצרפתיים הקלאסיים , שהיו פופולריים בין האמידים בכל הארצות המוסלמיות , ( אבל תמיד היה חדר אחד מקושט "על פי המסורת הישנה , " כלומר , ברהיטים מסורתיים בסגנון מזרחי . בתופעה זו ניתן להבחין גם בארץ ובקהילות אחרות שמוצאן מארצות המזרח המוסלמי . היא מבטאת נוסטלגיה לימים עברו , וזו מרוכזת בחדר הזה , המשמש לפעילות בשעות הפנאי ולקבלת אורחים . אף שאין ריהוט יהודי "טיפוסי , " ניתן לזהות בית יהודי על פי כמה סימני היכר , שכמה מהם עשויים להימצא גם בבתים חילוניים . קופסאות צדקה ותמונות של רבנים חשובים , וכן של מקומות קדושים בארץ–ישראל , מצויות בעיקר בבתי החרדים . חפצים יהודים אופייניים , המשמשים לטקסים ביתיים כגון חנוכיות , פמוטים לנרות שבת , גביעים לקידוש על היין וקופסאות בשמים לטקס ההבדלה , אפשר למצוא גם בבתי יהודים מזרמים אחרים . אצל מי שאינם שומרי מצוות קיבלו חפצים אלו מעמד "לאומי" או משמעות רגשית – גילוי מובהק של חילון החפצים הפולחניים . סגנונם של חפצים אלה השתנה במידה ניכרת בעידן המודרניזציה . מתהווה והולך סגנון " יודאיקה" כמעט אחיד ( חפצים אלה מיוצרים תעשייתית בצורה הנחשבת ל"מסורתית" ולפיכך הם נעשו שווים לכל נפש . ( תמונות מודפסות של רבנים ( חלקן דמיוניות לחלוטין , כמו אלו של הרמב"ם , והבעש"ט ) היו אף הן חידוש מובהק של המאה ה , 19– ויש שהן הופיעו לצדן של תמונות אישים מפורסמים או עסקנים פוליטיים ( סר משה מונטיפיורי , בנימין זאב הרצל . ( לעתים היו אלו תוצר של מפעלי התרמה מטעם ארגונים פילנתרופיים , או פרס לחותמים במסעי פרסום של עיתונים יהודיים . במדינת ישראל , בשנותיה הראשונות , תפסו את מקום תמונותיהם של הרבנים והעסקנים תמונות של מנהיגים פוליטיים ואנשי צבא . על התמורות שחלו בריהוט הבית היהודי ובקישוטיו במאתיים השנה האחרונות אפשר ללמוד הרבה מן ההוראות לתפאורה שכתבו מחזאים יהודים בכל הקשור לעיצוב הפנים של הבית היהודי . בקהילות מזרחיות , למשל , אפשר לראות קנקני נחושת וקערות לנטילת ידיים . בתימן היו קנקני נחושת כאלה כמעט בכל חדר . בימינו ממלא תפקיד זה ספל נפוץ בעל שני אוגנים , העשוי אלומיניום ונמצא ליד הכיור . תשמישי קדושה ישנים אחרים ממלאים בימינו בעיקר תפקיד דקורטיבי והם מוצגים על גבי מדפים . בבתים אשכנזיים רבים היו לוחות דקורטיביים , הקרויים " מזרח , " מורים על כיוונה של ירושלים . בתימן היו מותירים ריבוע קטן לא צבוע על הקיר הצפוני , הפונה לירושלים , האמור גם להזכיר את חורבן בית המקדש . לריבוע זה היו קוראים בשם "מנורה . " בבתים רבים נמצאים בימינו קמעות שונים , לפעמים בצורת "חמסה , " או דפי נייר שעליהם מצוירים סמלים קבליים והם אמורים להגן על הבית . הם עשויים כמעט תמיד מחומר זול ומיוצרים בייצור תעשייתי . אף שבימינו , בקרב משפחות חילוניות , רק המעמד החברתי–
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|