|
|
Page:321
לשכבה שהתרחקה מאורח החיים היהודי ; אך היו גם שפעלו בקרב החברה היהודית והיו מעורים בחיי הקהילה . הנודע שבהם היה המשכיל משה מרקוזה , אשר ספרו ספר רפואות הנקרא עזר ישראל ( 1790 ) היה הטקסט המדעי הראשון שנכתב ביידיש המדוברת במזרח אירופה , במטרה להגיע אל המוני העם . מרקוזה החל לכתוב את ספרו שנה אחת לאחר חלוקתה של פולין בין פרוסיה , אוסטריה ורוסיה . ( 1772 ) זמן קצר לאחר מכן החלו להתנהל בה דיונים בשאלה מה ייעשה ביהודים . ספר רפואות היה תרומתו של מרקוזה לדיון הזה . הספר הוצא בתמיכתו הכספית של פריץ פולני , שהאמין , קרוב לוודאי , בתועלת שתפיק המדינה הפולנית ממודרניזציה של האוכלוסייה היהודית . אף על פי שהוצג כספר מקורי , הוא היה עיבוד של ספרו הפופולרי של מומחה ההיגיינה השווייצרי טיסו , שחלקים ממנו תורגמו כבר קודם לכן לעברית בידי אחד המשכילים . אך , שלא כתרגום העברי , ספרו של מרקוזה הותאם לאורח החיים של יהודי פולין . לצד הדרכה מעשית לטיפול במחלות הוא הכיל גם עצות כלליות לתיקונים כלכליים וחברתיים . מלבד ההצעות לתיקונים היתה בספרו של מרקוזה גם התקפה על הרפואה המסורתית . בתקופת עלייתה של תנועת ההשכלה פעלו בקרב החברה היהודית , בדומה לחברה הלא יהודית , רופאים מוסמכים לצד מרפאים עממיים מסוגים שונים , והסטטוס של הריפוי נקבע בהתאם להצלחת הטיפול , ולא לסמכותו של המרפא . כותב מרקוזה : "הוצרכתי לכתוב טייטש יידיש באשר אני רוצה בספר זה להציל בכל שנה כמה אלפים אנשים מבעלי חסרונות , למשל : נשים זקנות , מיילדות גרועות , לוחשים נגד עין הרע , בעלי שמות , עמי–ארצות ורשעים גדולים , יוצקי שעווה , מנחשים היודעים לנחש כל מחלה מבעלי דרשנים המובילים תרופות סגולה למכירה במחיר ארוחת–ערב טובה , במחיר נדבה פעוטה ומרופאי אליל , שהם עצמם או נשים זקנות ומטופשות – עשו אותם רופאים . " התקפות על מרפאים לא מוסמכים היו אופייניות לחיבורים רפואיים רבים שנכתבו בתקופה הזאת , ובהם ספרו של טיסו . במקרה של הרופאים המשכילים הגינוי של הרפואה העממית היה גם חלק מהמאבק בחסידות , שכמה ממנהיגיה עסקו בריפוי ויצאו בגלוי נגד הרופאים המוסמכים , בייחוד אלה שעברו אקולטורציה לתרבות המערבית . מה היתה השפעתו המעשית של ספר רפואות בזמנו – קשה לקבוע . מרפאים עממיים , לצד רופאים מוסמכים , זכו לפופולריות בחברה היהודית ברוסיה עד המאה ה20– ממש . אך בספרות היידית והעברית מסוף המאה ה18– ובמרוצת המאה ה19– היה הרופא המשכיל , חניך האקדמיה הגרמנית , שבא לתקן לא רק את חוליי הגוף אלא גם את החוליים החברתיים והלאומיים של החברה היהודית , לדמות פופולרית . הוא מופיע בה כנציג של תרבות מודרנית אל מול המלמד המסורתי או הצדיק , המשתמש בלחשים ובקמעות לשם ריפוי , כשתי אופציות הנאבקות על שליטה בחיי הקהילות . ברוסיה היו הבריאות וההיגיינה לחלק מפרוגרמת התחייה של המשכילים בעיקר במחצית השנייה של המאה ה . 19– הרפואה היתה המקצוע הראשון שבו הוסרו כל ההגבלות על הסטודנטים היהודיים בתקופת הרפורמות של הצאר אלכסנדר השני , בשנות ה50– של המאה ה . 19– היא אף נמנתה עם קבוצה של מקצועות שאפשרו לבעליהם להתיישב מחוץ לתחום המושב , והיהודים ניצלו זאת במספרים גדולים . ב1878– כמעט 6 . 8 % מכל תלמידי הרפואה באימפריה היו יהודים ו 58 . 2 % – מכל הסטודנטים היהודיים למדו רפואה . לאחר הפוגרומים של ראשית שנות ה80– נכפו מכסות לתלמידים יהודיים באוניברסיטאות הרוסיות , דבר שהביא לתנועה גדולה של סטודנטים יהודיים אל מוסדות ההשכלה הגבוהה מחוץ לרוסיה . אף על פי שלקראת סוף המאה הוגבלו רופאים יהודיים ברוסיה לפרקטיקה פרטית , חלק הארי של הסטודנטים האלה היו תלמידי רפואה . בסוף שנות ה80– ובשנות ה90– של המאה ה , 19– עם עליית התנועות הפוליטיות היהודיות ובהשפעת הפוליטיזציה של מקצועות הרפואה ברוסיה והתרחבות היוזמות בתחום בריאות הציבור , גבר האקטיביזם הרפואי של רופאים יהודיים . רופאים , גם סוציאליסטים וגם ציוניים , ראו ברפואה מכשיר לתיקון חברתי ולאומי . רופאים ומתקנים רפואיים אחרים עשו שימוש בסוגות ספרותיות שונות , כגון ספרי עצות בעברית וביידיש , כתבות בעיתונות היהודית וספרות יפה , כדי לחולל תמורה בפרקטיקות של שמירת הבריאות והריפוי בקרב היהודים . בחלק האחרון של המאה אף נערכו רפורמות במוסדות ובשירותים הרפואיים הקהילתיים , לעתים קרובות ביוזמת רופאים ובתמיכת הבורגנות היהודית המתרחבת . לעומת זאת , בקרב ההמונים המסורתיים התחזק הזיהוי של רופאים עם איום על החיים הדתיים , והיוקרה המסורתית שלה זכו התחלפה בשילוב של כבוד וחשד . ואולם היו גם במחנה המסורתי שהגיבו באופן חיובי להתפתחויות ברפואה ועשו שימוש בספרי עצות רפואיות בעברית וביידיש כדי לקדם את הרעיונות החדשים בתוך המסגרת המסורתית . הרפואה היתה חלק גם מן האספקט השני של הפרויקט שהחלו בו המשכילים : הניסוח מחדש של מהות הדת היהודית . בתקופת ההשכלה החלה להתפתח מסורת מחקרית שבמסגרתה הוצגו המצוות היהודיות כפרקטיקות היגייניות , העולות בקנה אחד עם תכתיבי המדע המודרני , למשל מצוות הטוהרה או המצוות המסדירות את חיי האישות . בתגובה לטענה שהיהדות היא דת מנוונת , שאינה עולה בקנה אחד עם המודרניות , הדגישו המשכילים לא רק את התאמתה של היהדות לדרישות החיים המודרניים , אלא גם את הערך הנורמטיבי של המסורת היהודית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|